לדר' הידש הייקר

תודה דר', אני הורדתי טיפה בכמות של הקלונקס{כי הלחץ דם שלי ממש צנח} אבל אני מפחדת. לא אמרת לי אם הקלונקס באמת יכול לעשות דברים איומים כמו שכתוב באתר האינטרנט ההוא. אני לא רוצה לפנות לטיפול,אני יותר מדיי מפחדת,ואני בקושי מתמודדת עם זה שאני לוקחת קלונקס. האם לא ייקרה לי דבר אם אקח תקופה ארוכה? אני יודעת שאינך יכול להיות אחראי לתת תשובה חד משמעית,ובטח שלא דרך אתר האינטרנט,אך ברמת העיקרון זה אפשרי?! אני יודעת שתפקידך כרופא להפנות אותי לטיפול,אך דווקא עכשיו כשאני לבד...ומפוחדת זה כאילו הזמן הגרוע ביותר ללכת. וחוץ מזה פעם התמודדתי לבד{ללא רופא,ועם מעט מאוד קלונקס} והייה לי טוב. שנתיים היה לי יחסית טוב. האמת שאני כותבת לך כדי לקבל תמיכה,ואולי קצת להבין יותר מה קורה לי,בתקווה שכמו פעם אוכל "להרים" את עצמי לבד,ולהיות חזקה. אני לא רוצה עכשיו להתחיל עם טיפולים ותרופות וכל זה,אני לא רוצה להגיע לסיטואצייה הזו בכלל,אני רוצה רק להיות חזקה ולהבין כמו פעם,ולחזור למצב יותר טוב,הריי היה לי ממש בסדר תקופה מסויימת,וזה נבע מתוכי,לא משום מקום אחר,אז למה אני לא מצליחה להביא את עצמי לנק' הזו? אני לא רוצה לקחת תרופות וכימיקלים אם יש אפשרות שאוציא את עצמי לבד מזה. גם באיזשהו מקום,האופצייה של טיפול ותרופות,היא מבחינתי מוצא אחרון. לא כי אינני מאמינה בתועלת של זה,או בחשיבות של זה,אולי אפילו להפך, יש בי את הפחד שחס וחלילה יום יבוא ולא אוכל להתמודד יותר{מה שאני מתחילה כבר להרגיש וזה מפחיד אותי}ובאמת אלך ואקח תרופות והכל,אך ייסתבר ששום תרופה או טיפול לא יעזרו לי. אז באמת אני אתמוטט ואני לא יודעת מה יקרה לי. דבר נוסף זה שהאופצייה של טיפול ידועה לי,ובאיזשהו מקום זו ידיעה שיש מוצא,יש טיפול, יש משהו שאפשר לתלות בו תקוות,זה עזר לי המחשבה הזו כדי להתגבר בעבר בעצמי. עצם הידיעה שזה לא הסוף,שלא נאמרה "המילה האחרונה" במצב שלי,שאם ארצה יש עוד מוצא,שזה לא לנצח נצחים האימה הזו,זה נתן לי כוח בעבר לומר לעצמי שאני כרגע לא בוחרת בזה,שאני כרגע נלחמת לבד.אך אם אאלץ,ממש אאלץ כי יהיה לימצב חמור-יש אלטרנטיבה. וזה עזר לי במלחמתי ולאט לאט "המצב החמור" התרחק ממני. אני כעת לאחר כמעט שנתיים שהייה לי טוב. שאם הייתי מצליחה להשאר כך לשארית חיי הייתי אומרת תודה,לא שהכל היה מושלם,אך הייה לי את עצמי,היו דברים רבים מלבד החרדה,היא "התגמדה" לעומת דברים אחרים בחיים,היו לי חיים,והייה לי אותי. ואם הצלחתי להגיע לזה לבדי,לאחר3 שנים איומות ומלאות בסבל,אז למה שלא אצליח שוב? למה שאלך לטיפול,שהוא המוצא האחרון,שייכול להיות שיעזור לי{עם תרופות כמובן}אך עשיתי זאת גם ללא תרופות,וייכול להיות שלא יעזור לי,והתקווה האחרונה תהרס ומנקודה כזו אני באמת לא חושבת שאוכל להמשיך הלאה גם יום אחד. אם טיפול לא יעזור לי ואדע שזהו, שאני עם החרדות האיומות האלו לנצח,שאף אחד לא יכול לעזור,שזה יותר חזק וחמור מהכל אני לא אוכל לעמוד על רגליי אפילו. אני יודעת שהמצב שלי קשה,אני לא רק בחרדות מלצאת מהבית או לעשות דברים,אני בחרדה מעצמי,מכל מה שאני רואה וחשה,מכל מה שיש בי. אך אם הצלחתי "לגמד" את מצבי,אפילו מבחינת נק' המבט, דווקא לומר לעצמי שזה לא כ"כ נורא,ודווקא להאמין שלא קורה לי משהו כ"כ טראגי,ולהפוך את זה לדבר קטן,מובן,שאני יודעת איך להתמודד איתו ולחיות איתו,ולהיות מלאה פתאום בדברים אחרים שאינם קשורים לחרדה,דברים נורמליים,דברים נעימים,פעילויות ומחשבות טובות וטבעיות....למה שכ"כ מהר ארים יידים ואלך למוצא האחרון? למה לא לנסות ולהאמין שאני יכולה? שאני אחזור למצב הזה? בכוחות עצמי,כמו שעשיתי. אני יודעת ש"המצב הטוב" שלי לא נבע רק מכוח והבנה,אלא מסיבות פסיכולוגיות אחרות ונוספות, שאני מודעת להן. ואני גם יודעת למה כיום קשה לי להגיע למצב הזה שוב. הייתי שמחה אם תאשר לי לספר לך עוד על עצמי,על הסיבות האלו שאני מדברת עלייהן, כי מה שאני מחפשת זה מוצא בעצמי. וזה קיים ואפשרי,ועשיתי זאת בעבר,ואני רוצה את הייכולת לעשות זאת שוב. אשמח אם תרצה לתמוך בי בכך. אני לא חושבת שזה "הסתכלות" על העבר, כי רלוונטי לי להבין מה ייצר את הרע, איך הגעתי לטוב,ואיך להגיע לשם שוב. אני לא יודעת אם הצלחת להבין אותי,כי זה יותר עמוק מכמה שורות, אך אם תרצה להקשיב לי{ובמקרה הזה לקרא} ואולי לעזור לי בכך שאכתוב גם להבין,ושאכתב קצת יותר לעומק, ואולי אף לעזור לי להגיע לכמה הבנות שהגעתי אלייהן בכוחות עצמי, אני אשמח. אני רוצה להאמין שאפשר,ואני הוכחה לכך שאפשר גם ממצב דרסטי מאוד להגיע בכוחות עצמי לטוב. ואני רוצה להאמין שניתן למצא את הכוחות וההבנה האלו בנפשי כמו פעם. אתה רוצה לעזור לי? נטלי.

נטלי תודה על תשובתך ואני חושבת שאנו די באותו מצב. לגבי בעלי, זה לא שהוא לא רוצה לעזור אלא שאין לא את היכולת או האישיות המתאימה לכך - הוא פשוט לא בנוי לזה. הוא אדם יותר מעשי ולא אחד ששיחות נפש, הרהורים וכו'. כמו שאני לא מושלמת גם הוא לא - אבל בתחומים אחרים הוא בעל טוב וגם אבא טוב.אנו ביחד כבר 25 שנים ומכירים היטב את הטוב ופחות טוב בכל אחד. בחזרה אלייך, קראתי את ההודעה שלך למעלה לדר' הידש ואני חושבת שאת באמת קצת מבולבלת לגבי סוג התרופות ואיך הן פועלות. אני מאוד מבינה את הרצון שלך להסתדר לבד בלי תרופות אבל את סותרת את עצמך כי את כן לוקחת תרופות! והקלונקס הוא הרבה יותר מפחיד וחזק מסרוקסט אבל לא מפריע לך לקחת אותו כי את רגילה עליו. (גם לגבי כל הדברים שקראת עליו, אין לך מה לחשוש כי עד עכשיו לא סבלת מאותן תופעות לוואי). הקלונקס לא מיועד לטיפול ארוך טווח - כי זה חזק וממכר (אבל את לא פוחדת ממנו !!!). את לא מפחדת מכדור חזק שרק מקל על החרדות אבל את כן פוחדת מכדור הרבה יותר עדין שאמור לחסל לך את החרדות מהמקור. הסרוקסט מיועד ל- "דיכאון מכל הסוגים כולל דיכאון מלווה בחרדה ולמניעת הישנות הפרעות, מניעת הישנות של OCD של הפרעות חרדה עם או בלי אגורפוביה, social phobia - פחד סביבתי, post traumatic stress disorder ובהפרעות הקשורות בחרדה. את לא חושבת שכדור כזה יכול לעזור לך??? הוא מטפל בשורש הבעיה !!!! בהתחלה שמתחילים איתו נעזרים בקלונקס (או xanax כמו שאני לוקחת - אותו עיקרון) אבל כשהסרוקסט נכנס לפעולה את כבר לא תצטרכי את הקלונקס. אל תהיה כל כך עקשנית חמודה שלי - את כבר לוקחת כדור חזק ויותר מפחיד. אני בקופ"ח מכבי ואין שום בעיה לקבל סרוקסט מרופא משפחה. תקבעי לך תור, דברי עם הרופא ותתחילי לקחת כדור שהרבה פחות מפחיד ממה שאת כבר לוקחת - ותדאגי להוריד את הקלונקס בזמן המתאים. סליחה שאני נודניקית איתך אבל מאוד מאוד הייתי רוצה שתרגישי טוב !!! בחום, שרון א' נטלי העתקתי את ההודעה מלמטה כי יש שם קצת בלגן

שלום. בבקשה תסתכל גם על מה שכתבתי קצת יותר למטה,ומופנה כלפייך וכלפיי שרון. תודה.