לדר' הידש-קלונקס

התבלבלתי כבר לגמריי משאלות ותשובות של כמה אנשים לגביי הקלונקס. אני לוקחת 0.5 מ"ג ביום,באופן קבוע ולתקופה ארוכה. מישהו אמר פה שאם לוקחים קבוע האפקט יורד,האם זה נכון? כי אני דווקא חשה הקלה עם הזמן.{חוץ ממעט עייפות} אני רוצה להסביר לך למה אני לא הולכת לטיפול. העניין הוא שאני לבד. בעלי הותיר אותי מפוחדת ואנחנו בתהליכי גירושין,ואינני יכולה{או מסוגלת} לבקש ממנו תמיכה. אף 1 אחר לא יודע על מצבי,ולמשפחה שלי אני לא מסוגלת לעולם לספר,מה שאומר שאם אפנה לטיפול אצטרך להתמודד עם זה לבד,לקחת תרופות לבד{דבר שמפחיד אותי בפני עצמו} ואינני מסוגלת. אני התחלתי לפניי חודשיים לקחת קלונקס שנשאר לי מפעם כשהייתי אצל פסיכיאטר,על דעת עצמי,אני יודעת שלא טוב לקחת תרופות על דעת עצמי,אך זה מה שהוא רשם לי אז,ואני לגמריי לא מסוגלת ללכת לטיפול לבדי. ובגלל שבעבר לקחתי קלונקס תקופה ארוכה וזה הועיל לי התחלתי לקחת שוב. אני יודעת שבוודאי תגיד לי שאני חייבת ללכת לטיפול,אך מנק' הנחה שזה לא אפשרי כרגע ואני כן מרגישה שהקלונקס עוזר לי,אז כבר ענית לי לגביי טיפול ממושך יומיומי שעלול לגרום לתלות,אך מלבד זה,האם האפקט של התרופה באמת יורד במשך הזמן כמו שנאמר פה? תודה.נטלי.

רציתי רק לציין שלפני שהתחלתי לקחת את הקלונקס{לפני חודשיים} הדופק שלי היה תמידית 100ויותר,והלחץ דם נטה לגבוהה,ללא שום בעיה רפואית{ כנראה ממתח} ומאז שאני נוטלת קלונקס באופן קבוע הלחץ דם יירד{אפילו נוטה לנמוך לפעמים} והדופק 80 ואפילו פחות. כך שגם פיזית אני מרגישה יותר טוב. אז האם זה לא כ"כ נורא שאקח באופן קבוע{כמו בעבר} לפחות בתקופה זו,שאין לי תמיכה ואינני יכולה לפנות לטיפול? {כדי להזכיר באיזו נטלי מדובר,כי ראיתי שיש פה עוד,זו אני עם מקרה הסמים}

שוב אני מוסיפה לשאלה{מצטערת}, אך נכנסתי לאיזה אתר כדי לקרא על קלונקס,אתר שמסבירים בו על תרופות וממש מבהיל מה שהם כותבים שם. דבר ראשון דובר על בעיות בזכרון, על בלבול,על דברים הרבה יותר חמורים כמו שבץ וכו' אני לא יודעת אם הקלונקס מזיק לי או לא,אני רק יכולה לומר שמבחינת החרדה זה בהחלט מועיל לי לקחת 0.5 מ"ג{קצת פחות}כל יום,והחרדה הנוראית נרגעה קצת. אך יש לי תופעות של עייפות,קצת טישטוש בראייה,בילבול,קושי בנשימה,והלחץ דם לפעמים יורד גם ל90 על60. אבל קושי בנשימה היה לי גם לפני החודשיים האחרונים שהתחלתי עם הקלונקס,ובילבול גם כן מהרגע שנכנסתי לחרדה{כושי בריכוז ובילבול}, כך שאיני יודעת מה מכל זה בהשפעת הקלונקס ומה לא. בימים האחרונים אני גם מרגישה עצבנות,ואפילו מדברת קצת בתוקפנות כלפי משפחתי{ממש תחושה של עצבים בכל הגוף}.ואחרי שאני לוקחת את הקלונקס זה נרגע. האם זה קשור לקלונקס? האם גם הדברים האיומים שנאמרו שם באתר,שאנשים ממש נפגעו קשות מהכדורים{לא רק קלונקס,כדורים פסיכיאטרים בכלל},שזה גורם לבעיות בשינה, לסיוטים,טענו שם שהמטופלים הם עדיין בגדר "שפן ניסיונות", ושעוד הרבה צריך להלמד ולהבין בתחום הפסיכיאטרייה עד שיימצאו פתרונות יעילים ללא תופעות לוואי. אני לא יודעת כ"כ מה לעשות{אני יודעת-טיפול} אך כרגע אני לא מעוניינת ומסוגלת,וחוץ מזה אם אצליח לחיות בטוב ובצורה הרבה יותר נעימה וללא חרדה,כמו בשנתיים שהיו לי,אז אני מעדיפה לנסות בעזרת קצת קלונקס,ובעזרתי כמובן. אך נבהלתי מאוד מכל מה שאמרו על הקלונקס באתר הזה. אני חושבת שכדאי שאנסה לקחת כל יום קצת פחות...ואראה איך אני מרגישה,אני צודקת?

נטלי מה שלומך? תודה על תשובתך מהעמוד הקודם. וכן, כשאני מדברת על תיפקוד אני מתכוונת לנהל חיים רגילים כמו כולם - לצאת מין הבית בלי חששות (הרבה פעמים אני מוצאת תירוצים כדי לא לצאת מהבית אפילו בלי להיות מודעת לכך - אחר-כך, מחר, וכו'. הבית הוא המקום הכי בטוח בשבילי למרות כאשר אני כן יוצאת אני נהנת מהאינטראקציות עם אנשים כי אני טיפוס חייכנית שאוהבת אנשים. מאוד הייתי רוצה מסוגלת לעבוד אבל לפעמים כשאני מדברת עם אנשים שאני לא כל כך מכירה והשיחה מתארכת אני לפעמים מתחילה לרחף (אולי מתוך לחץ) ולפעמים ללא סיבה אני פתאום מרגישה גל חום בכל הגוף, הרגשת ניתוק ממה שקורה סביבי, אני פתאום חייבת פיפי (סליחה) דחוף ואלא גם סימפטומים של חרדה. אני גם מרגישה שאני לבד בהתמודדות כי בעלי לא טיפוס רגיש ותומך ואף פעם לא ניסה להבין מה עובר אליי. אני מקווה שדר' הידש לא יכעס אליי שאני מתערבת אבל אני לא חושבת שקלונקס הוא הפתרון לטווח הארוך. בדרך כלל לוקחום משהו כמו סרוקסט (ויש רופאים שמתעקשים על סרוקסט ולא התחליף שלו פקסט) שנחשב למאוד יעיל נגד חרדות ומשתמשים בקלונקס (או משהו דומה) באופן קבוע רק עד שהסרוקסט נכנס לפעולה ומוריד את החרדות. אז אפשר להוריד את הקלונקס ולהשתמש בו רק במצבי "חירום" שאת נכנסת ללחץ פתאום. אני לא זוכרת אם סיפרתי לך אבל לפני אולי חודש ומשהו הייתי בטיפול באפקסור כי סבלתי גם מהרבה מיגרנות קשות והאפקסור העלים לי את המיגרנות אבל הראש היה "מעורפל" כל הזמן. רופאת המשפחה שלי הציע לי טיפול הומאופטי לעזור אבל זה גרם לי כמעט להשתגע. הייתי בלחץ אטומי ומאוד חלשה - שכבתי כמעט שבוע והרגשתי שאני כבר לא יכולה להתמודד עם הכל לבד ושאולי אני צריכה להתאשפז. אפילו היה לי דחף נורא חזק להתאבד שהרגשתי שזה לא בא ממני אלא מאיזשו מקור אחר. הייתי לגמרי לא מאוזנת. הרוקחת שלי המליצה על פסיכיאטרית שכבר יצאה לפנסיה והלכתי אליה באותו יום באופן פרטי. היא ישר נתנה לי מרשמים לשני כדורי סרוקסט ליום ולבנתיים 1 X קסנקס XR 0.50 ליום. המצב שלי התייצב לגמריי ואני מרגישה שהיא פשוט הצילה אותי. כמו שאת אומרת אני גם קצת יותר עייפה מהרגיל אבל שווה לי. אחרי הביקור אצלה אני טלפנתי אליה פעמיים לפי בקשתה לעדכן אותה על מבי ועכשיו לקחתי מרשמים חדשים מרופאת המשפחה שלי - וככה אמשיך. אני לא מתכוונת להשאר עם הקסנקס להרבה זמן כי בסופו של דבר זה ממכר אבל אני לא רוצה לעשות שינויים כרגע כי אחי, אישתו ובנו באו מאנגליה ומתארחים אצלי עד סוף שבוע הבא. אחרי הביקור שלהם אתחיל להוריד את הקסנקס - אולי אתקשר לפסיכיאטרית לשאול מה דעתה ואיך לעשות את זה. לכן, כשאומרים "טיפול" זה לא אומר שאת חייבת ללכת כל יום לפסיכיאטר או פסיכולוג. אפילו אצל פסיכיאטר בדרך כלל הולכים כמה פעמים כל שבועיים ואחר כך כל חודשיים, ככה שזה ממש לא נורא. אם בכל זאת זה מאוד לא מתאים לך את יכולה לקבל סרוקסט מרופא המשפחה ולראות איך זה משפיע. אחרי שהסתגלת לסרוקסט ואת מרגישה יותר מאוזנת את יכולה להוריד בהדרגה את הקלונקס. לדעתי מאוד לא כדאי להיות מטופלת בקלונקס בלבד כי זה מרגיע את החרדות אבל הסרוקסט מעלים אותם. אני התחלתי עם כדור 1 של סרוקסט לני חודש ועליתי ל-2 לפני שבועיים אבל אני כבר מרגישה הרבה יותר טוב, אני רוצה לצאת יותר והבטחון העצמי עלה. כל כך פחדתי מהביקור של אחי כי חשבתי שלא אתמודד ואלחץ כל הזמן אבל עכשיו כשהם כאן אני מאוד נהנת. יש לציין גם שאני לבד בארץ, כל המשפחה שלי באנגליה. שיהיה בהצלחה נטלי - אני מאוד מקווה שתרגישי יותר טוב ומהר !!! בחום, שרון א'

דבר ראשון תודה.את ממש מתוקה. אני מזדהה עם כל מה שאמרת על הרגשותייך,ואני יודעת איך זה ממש לקפא מאיימה, ולפחד מכל דבר. מה שכואב לי ממה שאמרת זה שבעלך לא מבין ותומך. אני לא מעוניינת לראות את בעלי לעולם,ולא אסלח לו לעולם אפילו על חוסר תמיכה הכי קטן. כי לדעתי אם את נותנת מעצמך לבן אדם,וגם אם "עצמך" זה אומר בחורה עם חרדות,עם דברים לא נעימים או קשים,את צריכה לקבל את כל התמיכה שבעולם,ובחיים בחיים לא להרגיש שערכך מופחת בגלל מצבך{כמו שאני הרגשתי תקופה ארוכה,ולכן הסתפקתי בפחות ממה שמגיע לי} ואני לעולם לא אקבל מגבר פחות מ100%. אהבה נמדדת ברגעים הקשים. אני חס וחלילה לא אומרת שבעלך לא אוהב,אני רק רוצה שתדעי שמגיע לך. אני לא ידעתי שאת התרופות האלו ניתן לקבל מרופא משפחה.באמת?? הריי הן פסיכיאטריות וחוץ מזה אחרי מה שקראתי על כל התרופות האלו באתר אינטרנט,זה מפחיד מוות! המון תופעות ושטויות ונזקים בלתי הפיכים. מה זה קסנקס? זה כמו קלונקס? אני ממש שמחה שאת נהנית מהביקור של אחיך,ואני מבינה אותך איך זה,כי גם אני לא רוצה שמשפחתי תדע מה קורה לי,גם כדי לא להכאיב להם,וגם יש הרגשה כזו שאם יידעו אני אשקע עוד יותר בחרדה,כי עצם זה שלא יודעים גם יוצר לי מצב שאני "נאלצת" לתפקד מולם כרגיל,ואני חושבת שהאילוץ הזה טוב,כמו שאת באיזשהו מקום הרגשת שמול אחיך "תאלצי" להראות בסדר,ועצם זה מועיל לתפקוד ומביא לתפקוד. וגם ההרגשה שמשפחתך רואה אותך כרגיל,{ולא רואה שעובר עלייך משהו} נותנת הרגשה יותר בטוחה,שאת בסדר,ושאת נראית בסדר. ככה לפחות אני מרגישה. את יודעת? גם מיגרנות וכאבי ראש זה חלק. הייתה לי תקופה שכמעט התעלפתי מכאבי ראש לא יכולתי לנשום מרוב שכאב לי. אולי זה מהלחץ. אני נורא שמחה שאת מרגישה צורך לצאת! זה נהדר. אני כבר מבולבלת מהכל. כן קלונקס,לא קלונקס, בינתיים זה הפתרון היחיד שלי. אני מרגישה כמו ילדה קטנה שצריכה לגונן על עצמה מפניי כל הפחדים האלו. הלוואי שיהיה טוב. נטלי.

הסיכונים בקלונקס הם: 1. התמכרות. 2. דיכאון התמכרות כוללת שלושה מרכיבים: 1. תלות- DEPENDENCE- כאשר מנסים להפסיק או לרדת במינון מרגישים קריז וסימני גמילה חריפים. 2. סבילות- TOLERANCE- יש צורך מתמיד להעלות במינון בשביל לקבל את אותו אפקט. אם לא מעלים במינון היעילות יורדת. 3. תשוקה לחומר- CRAVING - האדם נהנה מהשימוש בחומר והוא יעשה הכל בשביל להמשיך ולהשתמש בחומר. שלושת המרכיבים קשורים זה לזה ותלויים זה בזה ורק ביחד הם יוצרים התמכרות. כל הבנזודיאזפינים (ווליוום, קלונקס, קסנקס, לוריוון ועוד) או תרופות דומות בעלות פעילות בנזודיאזפינית (זודורם, נוקטורנו) גורמים לכך. שני האחרונים פחות מהבנזו. הסברים מקיפים ומקצועיים באתר הבא: http://benzo.org.uk

תודה על המיידע,קראתי גם בעצמי באיזה אתר,ומה שמתארים שם הרבי יותר נורא מהתמכרות ודיכאון... דברים כמו הפסקת נשימה בילבול שינויים בהתנהגות...זה ממש מרתיע. הרופא אמר שדווקא בקלונקס אין צורך להעלות את המינון, ואני הפסקתי לקחת קלונקס לאחר שנה{בעבר} ולא הייתי "חייבת" את זה, אומנם היה לי תקופה ארוכה דופק מהיר, והתחיל לי קוצר נשימה, אך אינני יודעת אם זה קשור לקלונקס. נטלי.