דיכאון. האם יש תקווה?

לד"ר הירש שלום, לפני כחודשיים התחלתי לסבול מסימפטומים דכאוניים וחרדתיים. הדבר "נחת עליי" לפתע, לא היתה סיבה נראית לעין, מלבד אולי סיבות פיזיולוגיות (חוסר B12, תת פעילות של בלוטת התריס, התחלת גלולות נגד הריון). אני מטפלת במצב בכל דרך אפשרית - גם בבעיות הפיזיולוגיות שציינתי, וגם התחלתי טיפול התנהגותי-קוגנטיבי אם כי הטיפול בינתיים לא כל כך מצליח מפני שהייתי במצב שלא אפשר לי לעשות את העבודה המחשבתית הדרושה. בינתיים נפגשתי עם פסיכיאטרית והתחלתי לקחת ציפרלקס לפני כשלושה שבועות. בזמן האחרון ישנו שיפור בעיקר בדברים "חיצוניים" יותר - למשל השינה השתפרה, אני אוכלת יותר ומתפקדת טוב יותר. אבל רוב הזמן אני עדיין מרגישה מועקה בלתי נסבלת ופחד שאני אשאר "תקועה" במצב הזה. אני יודעת שאומרים שדיכאון הוא דבר שחולף ועם זאת מסיור בפורום הזה ודומים לו אני מתרשמת שזה לא תמיד כך, אני מתייאשת ומפחדת שלעולם לא אחזור למה שהייתי לפני חודשיים- ויש לציין שהייתי אדם רגוע, לא חרדתי בכלל וגם לא דכאוני. האם המצב הזה יכול להיות אפיזודה חד פעמית או שנידונתי כל חיי לסבול ולפחד שזה יחזור? האם אתה ממליץ לי להמשיך ולנסות את הטיפול הקוגניטיבי או שאולי זה לא מתאים לי? אני מרגישה שאני לא יכולה להפסיק לחשוב על המצב שלי וזה מאד מעיק. תודה מראש וסליחה על המכתב הארוך המודאגת

שלום לך מודאגת. יש תקווה, ובקרוב תרגישי בה. כבר התאבון השתפר והשינה - זה בדיוק לפי הספר....המצב הנפשי הוא האחרון שמשתפר...סבלנות - יהיה טוב. לגבי הטיפול - מאוד כדאי לעשותו אך עדיף להתחיל אותו כשהמצב הנפשי משתפר. שיהיה בהצלחה

למודאגת אכן שאלותיך באות ממקור של חרדה ודאגה.... הדבר החשוב ביותר שכתבת שהתרופה מתחילה להשפיע. בדרך כלל מרגישים את תחילת ההשפעה הטובה אחרי מספר שבועות, ההרגשה הטובה הולכת ומתגברת בשלושה-ארבעה חודשים מתחילת הטיפול ואחר כך מתייצבת. כך שכדאי לחכות, בשבוע הבא תרגישי טוב יותר וכך הלאה. גם אם עדיין ישנן חרדות, את בכיוון הנכון והחרדות יעלמו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש