מתה לפרק לעצמי תצורה

אני מקנאה! מקנאה בכל אלו שבוכים! מקנאה בכל אלה שמצליחים לספר כמה קשה להם! בכל אלה שיודעים לצעוק הצילו מקנאה בכל אלה שיודעים איך לבקש עזרה! בייחוד באלה שמתחננים ובייחוד באלה שמבקשים אותה עוד ועוד וגם זוכים לקבל אותה מכולם! מקנאה באלה שמקבלים תשומת לב ויחס ואהבה והרבה! מקנאה באלה שמקבלים אותם כמו שהם! גם אני רוצה!!!!!! מה, לי לא מגיע? אני לא בנאדם? קשה לי נורא נורא נורא וישבתי בשקט עד עכשיו! אני לא עושה קולות אז לא יודעים אפילו שאני קיימת. שלא ידעו. אני גם לא רוצה! אז איך את רוצה שיעזרו לך??? לא רוצה! כן רוצה! מקנאה במי שיכול לצעוק! נו את צועקת עכשיו מה יש לך??? מקנאה במי שיכול לתפוס מקום! הנה תפסת מקום מה את רוצה??? שבי בשקט יא תולעת!!! מקנאה בכל מי שיש לו חיים! מקנאה בכל החכמים! מקנאה בכל אלה שטוב להם! שונאת את אלה שתופסים מקום ודוחקים אחרים! שונאת את אלה שנאהבים! כועסת על כל העולם! זהו. עכשיו מקנאה גם בעצמי שצרחתי כאן. הולכת לפרק לעצמי את הצורה! אלוהים קח אותי מכאן. קח!!!!!!!! איזו צורה מטומטמת ועלובה יש לדברים כשהם נזרקים סתם לחלל וירטואלי שבו אף אחד לא מכיר אותך. אני מגעילה את עצמי טוב נו, עוד מחשבות חרדה ודיכאון גם כן