לחברי הפורום

מה לדעתכם הדרך היעילה לא לחשוב על החרדות ביום יום לאדם כמוני שלא עובד מחוץ לבית ומגדלת שלושה ילדים . הדבר היחיד שאני עושה זה לצאת המון מהבית לגנים ציבורים עם הילדים להליכה בערבים אבל בשעות היום אני חסרת תעסוקה ואני לא מפסיקה לחשוב על החרדות ועל הכדורים שאני לוקחת ומסתובבת כל היום סביב החרדות. האם גם לכם זה קורה. האם יש למישהו עיצה בשבילי? אודה לכל מי שיכול לעזור גלית

הי גלית. אני חושבת שהבסיס לתשובה נמצא בתוך השאלה שלך. את מציינת כעובדה שאינך עובדת מחוץ לבית ומגדלת שלושה ילדים. חלילה איני רוצה להמעיט בעבודה הרבה שדרושה לגידול שלושה ילדים ומכיוון שגם לי יש שלושה, האמיני לי שאני יודעת מה זה. אבל (תמיד האבל הזה...) כפי שאת מתארת , ומפעם לפעם אני רואה את הודעותייך בפורום, נראה שאכן את מרבה לעסוק בחרדות. הפתרון הוא ממש מתחת לאף, להרבות בעשייה, שונה, מגוונת, כזו שדורשת תשומת לב ואנרגיות, כזו שבעקבותיה תבואי במגע עם אנשים מעניינים וכזו שתרחיק אותך קצת מהמרחב המצומצם של הגן הציבורי. אני חושבת שאילו הייתי מפסיקה לעבוד הייתי מגיעה מהר מאוד לעיסוק אובססיבי במה שמטריד אותי. חלילה איני אומרת שצריך לברוח לחלוטין מהחרדות ולא להתמודד, אבל בדיוק הרגע בעלי אמר (בהקשר אחר כמובן)- שאחד הדברים החשובים בחיים הוא פרופורציות נכונות. פרופורציות ואולי קצת גיוון, עניין, שבירת שיגרה. גם אם המצב הכלכלי מאפשר לך להשאר בבית, אני חושבת שאם אין מניעה בריאותית כדאי לשנות את המצב. לפעמים זה קשה, לפעמים זה דורש שינוי בתפיסה ובמירקם המשפחתי שנוצר, אבל אני חושבת שגם ילדייך וגם בעלך ירוויחו בסופו של דבר מכך שתהיה מאושרת (מילה קצת גדולה מדי, אבל מילא) ובעיקר רגועה יותר. לילה טוב. דנה.

לדנה ולכל הצוות תודה רבה לכם אך רציתי לומר לך דנה שיש בעיה למצוא עבודה אני נורא רוצה לעבוד בחוץ ולהיות בין אנשים אבל לצערי גדלתי את ילדיי כ10 שנים בבית ואין לי הרבה מה להציע אבל אני מחפשת בחנות דיילות כל דבר ומאד קשה למצוא גם אני לא יכולה להשאר בבית עם משכורת אחת . האם גם את סובלת מחרדות ומה את נוטלת? אני חוץ מהתרופה גם מטופלת בקלונקס להרגעה ואני לא מסוגלת לעבוד יום שלם כי אני מאד עייפה אצלי החרדות קשות קצת ומפריעות במהלך היום בגלל זה אני זקוקה להרגעה אבל באמת אולי אם אמצא עבודה זה יהיה חלק מההרגעה העיקר לא להיות כל היום אם הילדים כי זה מאד מתסכל תודה לכולם גלית

ספרים ספרים ועוד ספרים מה דעתך על תואר ראשון במשהו דרך האוניברסיטה הפתוחה ועם את לא ממש בקטע של לקרוא אז יש גם את האוניברסיטה המשודרת שזה בווידיו זמן איכות בבית יכול לאפוך להיות זמן אסון אם יש ממנו הרבה ולא מוצאים דרכים יצירתיות לפתור את הבעיה או במילים אחרות עם לא נותנים למוח מסטיק חדש ללעוס הוא פשוט לועס שוב ושוב את המסטיק הישן והלא תעים בקיצור תחביב חדש אמנות ספרים לימודים חברות בעליי חיים יש אנשים שבאופן ביזרי מפתחים חיבה רבה לנקיונות וסידור הבית כל דבר העיקר שיהיה חדש ושונה מהחרדות ומהתחינה של המוח אפילו בישול ריקמה ובניית ציפורניים יכולים להיות פיתרון טוב בקיצור תני רמז מה הדברים שמושכים אותך מה נראה לך מעניין ומשם הכל אפשרי כיד הדימיות ודרך אגב צבירת שעות קורסה בצפייה בטלויזיה לא נחשבת כתחביב אלא עם כן זה ערוץ המנע או נאשנל גאוגרפיק או משהו כזה

לגלית את כותבת אימייל ליד שמך רק חבל שאין כזה אימייל.... כתבתי מכתב ארוך ובסוף מסתבר שזו סתם כתובת.... חבל.

כמו שכתבו לך דנה וגם פרוזק, העניין הוא בעצם להפסיק להתמקד בחרדות ובעצמך ולפתח תחומי עניין אחרים שמחוץ לעצמך רק הסטתהפוקוס מעצמך תעזור לך. זה שאת מתמקדת בזה רק מעצים את הבעייה.

גלית שלום, גם אני בדיעה של חברי הפורום שהגיבו שכדי להימנע מלהעצים את הבעיה, עדיף לא לתת לה פוקוס. פעם ייעץ לי פסיכיאטר, שאפילו אם שואלים אותי "מה שלומך" תמיד להגיד "בסדר, מצוין" ואפילו לא להזכיר את התקפי החרדה. אני מציעה לך לנסות להתחבר עם עוד אמא שאיננה עובדת ופנויה בבקרים, ולקבוע למקומות חדשים, שייתנו לך יותר עניין ופעילות (ים, בריכה) שתהיי כל כך עסוקה ותדחיקי את המחשבות. בהצלחה, מיטל