לדר' הידש

תודה על תשובתך,ואני חושבת שדווקא בעקבות זה שעזרת בעלי הייתה דבר נדיר,ופתאום אין לי את זה{כי נפרדנו} אז אני כ"כ מבוהלת. אני יודעת שכבר שאלתי זאת בכל מיני דרכים,אך אשמח לתשובה ישירה לשאלה זה. בזמן ומאז המקרה של הסמים,הדבר העיקרי שחשתי וחששתי ממנו הוא להשתגע. האם ייתכן שהסמים פשוט עוררו בי חרדה כזו עקב כל מה שחשתי בזמן שלקחתי אותם? {כמו שסיפרתי,בזמן הסם שמעתי בראשי כל הזמן,שזהו,אשתגע סופית} ושכל זה זה בעיקר חרדה משגעון,מאיבוד השפיות? כי עצם התחושות של הסמים,שהכל משונה פתאום,הכל אחר,הזייתי,הכניסו אותי לפאניקה שאני משתגעת,ובעיקר לתחושה שלא אצא מזה. וגם במקרה האונס,כשלראשונה בחיי נכנסתי למין הזיות,זה החל מפחד נורא גדול שזהו,אני מאבדת את המציאות,אני אשתגע,אני לא מבינה כלום יותר,ואז זה קרה. וכעת כשאני בתקופה מאוד חרדתית,אז גם הזכרונות ממקרה ההזיות עלו,ומכיוון שאני חוששת כ"כ להשתגע,אז כל הזמן נדמה לי שאראה דברים,שאתנתק לגמריי. האם אני באמת נלחמת בשיגעון,כמו שכתבתי במכתבי הקודם,או שאני בעצם בחרדות עמוקות מאז מקרה הסמים,פן אשתגע,ולכן עוברת את כל זה? אציין שבשנתיים שהיתי הרבה יותר בסדר,{עד החודשיים האחרונים}האמנתי והגעתי למן הבנה כזו,שהכל חרדות,שאין לי מה לדאוג,שההזיות באונס קרו כי חרדתי מאוד שאני עומדת להשתגע סופית,ושהחרדה הובילה לכך.וכמובן שבתקופה זו לא שקעתי בתחושותי,לא חוויתי שום הזיות,וגם כשחשתי מוזר או תחושות "כמו בסמים" המשכתי לתפקד,אפילו היה לי טוב,וידעתי שאלו רק תחושות עקב הטראומה ופחד שלא יכול לעשות לי כלום ושלא אשתגע. צדקתי באמונתי? עכשיו שאני במצב דיי מפחיד אני מנסה לחזור ולהבין את שהבנתי אז,ולכן גם פניתי אליך,כדי לחוש שרופא יומר לי שהכל פחד וחרדה,ושלא אשתגע.והאמת שכשאני מצליחה להיות ולהאמין בזה,אז מצבי הולך ונהיה טוב יותר. החרדה שלי לפני חודש וחצי החלה כודם כל בתחושה,שהנה זה קורה,שאני נכנסת לתחושה של הסמים,כמו אחרי ההתקף,שלא אוכל להתרכז או להבין כלום יותר,תחושה שאני מנותקת לגמריי.התחלתי לקחת את הקלונקס,ובשבועיים האחרונים חרדתי השתנתה לכיוון ההזיות,ומשם כבר הדרך פתוחה לדימיון לעשות את שלו...נזכרתי בהזיות שהיו באונס,וחשבתי לעצמי,שאם זה קרה לי,אז זה סימן שאני באמת משוגעת,וסתם השליתי את עצמי שנים"שיש לי רק פחדים וטראומה מההתקף" וזה,בייחד עם כך שנפרדתי מבעלי לא מזמן שאמר לי "אני לא יודע מה יש לך,אני לא יכול לעזור לך" וזה בפתאומיות לאחר שנים שהיה לצידי והסביר לי,גם גרם לתחושה שבעצם כל מה שהוא הסביר לי לא היה נכון,שבכלל הוא לא ידע על מה הוא מדבר,ושנאחזתי סתם באשלייה. ולכן אני נמצאת בתחושה נוראית שאני עומדת להשתגע,ואני מפחדת שזה יוביל אותי להזיות, ואולי גם לכן הראש יוצר מרוב חרדה,שכאילו זה מתחיל,ונדמה לי שרואה דברים{שבעצם אני יודעת שזה רק דמיון לא הזיות}אך אז אני חושבת לעצמי שהצעד הבא הוא שלגמריי אשקע בהזיות ואשתגע,ושאני סתם מנסה להלחם בבלתי אפשרי. כל מה שהיתי רוצה זה שיאמרו לי שאני לא באמת נלחמת בשיגעון,שהכל חרדה אחת גדולה ולכן הראש גורם לי לכל זה. ושזו גם חרדה עכשיו,כשאני מפחדת להסתכל סביבי,במין תחושה שהנה,את מדמיינת דברים. לאחר מקרה האונס וההזיותהיתי אצל פסיכיאטר פרטי,שאמר לי שלא אשתגע,שגם אם ארצה לא אשתגע. שאלתי אותו:"ואם פתאום אהיה לייד אנשים,ואדמיין דברים,ואאמין בהם, ואצעק ולא אהיה בשליטה?" אז הוא אמר שאני לא משוגעת,ושגם אם זה ייקרה אני לא משוגעת. וזה עזר לי. האם כמו שאני חשה אני רק משוגעת שנלחמת בבלתי נמנע?וכל מה שהאמנתי בו שנים,כל מה שבעלי אמר לי איננו נכון? או שאני לא צריכה לדאוג,ואני בחרדה שבעקבות הסמים מתבטאת בצורה כזו,וגם מה שאני חשה כיום{כל התחושות הדימיונות} יכול להגרם מחרדה קשה? תודה רבה מכל ליבי על ההקשבה{הקריאה יותר נכון} אני מקווה שהצלחתי להעביר לפחות חלק ממה שקורה לי,אני יודעת שסביר להניח שזה עמוק מדיי בשביל להעביר זאת בכמה שורות,אך אני מנסה,ומודה לך שגם אתה מנסה. יום טוב לך, נטלי.

נטלי תתחילי לקחת את עצמך בידיים ותפני לייעוץ מוסמך כולל שיחות וטיפול מתאים את סובלת מחרדה קילינית כלומר חרדה בעוצמה חזקה ביותר שגורמת לך לתופעות שכתבת ומשתקת אותך את מאוד מודעת למצבך בעזרת טיפול מתאים תצאי מחוזקת ותחזרי לאיתנך נ<ב קלונקס משמש להרגעה אבל כתוספת לטיפול מתאים

לנטלי את מטיבה לתאר את הדברים ומכתביך בהחלט מעניינים. עם זאת התשובה קצרה, פחד להשתגע היא תופעה שכיחה וקיימת של חרדה. כלומר קיימת חרדה (ולא שיגעון) והתוכן של החרדה הוא פחד להשתגע. כפי שהפסיכיאטר אמר, אלו שפוחדים להשתגע אינם משתגעים ואינם עושים דברים מוזרים שאת פוחדת מהם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש