לדר' הידש

דר' הידש. שאלת אותי מדוע אינני הולכת לטיפול,ואולי אם אומר את מה שאני רוצה להסביר,תצליח להבין מדוע. אני יודעת שאתה פסיכיאטר,וע"פי היידע שלך,לימודיך הרבים,ניסיונך הרב,ובוודאי ההבנה שלך בנושא הנפש המרובה בהרבה משלי,טיפול פסיכיאטרי,וטיפול תרופתי אלו הדברים המתבקשים."הפתרונות" למצבים כאלו ואחרים. אכתוב לך דברים על מצבי,שסביר להניח,ואף ברור שלא באים לשנות את התפיסה הזאת,אבל אולי תוכל לראות זאת מנ'ק מבטי.ואולי אפילו להסכים או לפחות להרהר בחלק מדבריי. לאחר לקיחת הסם,לפני5שנים,כל התפיסה שלי של המציאות השתנתה."השפעת הסם" כמו בזמן שאדם נמצא תחתו,נותרה,אך כמובן בתוספת של אימה פחד וחרדות. מהרגע שלקחתי את הסם,השתנתי לתמיד. אני לא יודעת ולא מבינה אומנם את השפעות הסמים על המוח,אבל אני יודעת מה חשתי,וכמה שמפחיד אותי להגיד את זה,אני יודעת,וידעתי באותו רגע,שמשהו בראש השתנה.שקורה לי משהו. מהרגע שהסם התחיל להשפיע,לא יכולתי לחשוב יותר.אני חושבת שהיתי מספיק אינטיליגנטית כדי לאלץ את עצמי לחשוב.ואם אפשר,אז גם בצורה הכי הגיונית שניתן,בתוך מצב שבו ההגיון הוא הדבר העיקרי שנהרס.בזמן עצמו של השפעת הסם,למרות התחושות,ההזיות,החרדות,למרות ששמעתי קול בראשי שאומר לי שאשתגע לנצח,למרות שהזמן הפסיק לזוז,למרות המון דברים מאוד לא נורמליים,יצאתי בתוך זה למלחמה. מלחמה על השפיות שלי. אמרת ש"הסיבה" למצבי אינה חשובה כרגע,אז אני אחלוק על דעתך,ואומר שאני חושבת שהיא מאוד חשובה.אולי אפילו חשובה מהכל. ואסביר למה. כמובן שלאחר מס' שעות השפעת הסמים חולפת,אך במקרה זה היא נשארה. ואני יכולה לומר שאני חושבת שהרבה אנשים במצב שהייתי בו,היו פשוט "טובעים" במצב,כי להבין באותם רגעים מה קורה לך,זה בלתי אפשרי. ידוע על הרבה מקרים שאנשים לקחו סמים ועד היום הם מאושפזים במחשבה שהם דולפין{סתם דוגמה} ואולי אפילו לא ייצאו ממצב זה בחיים. אז אני אומנם יודעת היטב מי אני,אך אני יכולה לומר לך שאני מבינה את אותם אנשים במאה אחוז,ויודעת בדיוק איך הם הובלו למקום הזה בתוך נפשם.{הלוואי ולא היתי יודעת זאת}אך חוויתי את אותם נקודות שאליהם הסם לוקח אותך{או יותר נכון הנפש לוקחת אותך},רק שאני לא נתתי לזה לקרות. במצב שבו לא יכולתי לחשוב מחשבה אחת הגיונית,שלא ראיתי מה הולך סביבי,שלא זכרתי מי אני ותחושות כמו לדבר,או להסתכל או לנשום היו פתאום לא הגיוניות,ובקלות הכי רבה שבעולם יכולתי להשתתק לנצח. יכולתי "להאמין" לכל מה שקורה לי,כי האמת שאופציות אחרות להבנה פשוט לא קיימות במצב כזה,כל ההוויה שלך,כל מי שאתה ומה שאתה הכרת פשוט נעלם. והבעייה היותר חמורה היא שאינך מודע לכך.כמו שהסברת לי על הצילצול בדלת,ועל כך שהפסיכוטי לא בודק,כי בוודאות הוא יודע שהיה צלצול. אז המצב שאני מתארת הוא שבוודאות כל תפיסת עולמך,כל עצמך בפנים,הם אך ורק מה שהראש יוצר ברגעים אלו,ובד"כ אין לזה כל קשר למציאות. וכך אנשים נכנסים מלקיחה של סמים למצב שהם לא יוצאים ממנו. באותו זמן של חוסר הגיון{או שפיות} הדבר הכי בלתי אפשרי הוא להבין שקורה לך משהו בכלל.כי אין לך את נקודת ההסתכלות הזו,מן ההגיון,שממנה אתה יכול להבין את מצבך,או לשפוט שקורה משהו. ואני נלחמתי.רק בדיעבד אני רואה כמה נלחמתי. בתוך מחשבות לא הגיוניות,שלא קיים דבר מלבדן,שאבתי איזשהו פירור של "הגיון" שאינני יודעת מאיפה בכלל,אני חושבת שאפילו התחלתי ליצור לי הגיון,כי פשוט לא נתתי לעצמי להיות עוד סטטיסטיקה שהשתגעה מהסמים. כשבעלי דיבר אליי ואני כבר אינני רואה את פרצופו ולא מזהה אותו,התחלתי להקשיב למילותיו. לחבר מילים הגיוניות בראשי,ליצור קו מחשבה קבוע ורציף{כשתוך כדיי המחשבות בראש רצות בקצב מסחרר,ואינן קשורות למציאות בכלל},להקשיב לו,וליצור מחשבה רצופה:שהכל קורה מהסמים,שזה לא נכון,שזה פחד,שזה תחושות לא אמיתיות מהסמים.להבין שזו המציאות,ולמרות שאין שום מציאות מוכרת מסביב,אז באותם רגעים המילים האלו צריכות להיות המציאת,התחושה של בעלי אוחז ביידי צריכה להשאר,ולא להסחף עם ייתר הדברים,והחום והביטחון שדבריו נכונים,צריכים להשאר ולא להסחף בייתר המערבולת. לבחורה כ"כ צעירה,זו היתה מלחמה קשה וכמעט בלתי אפשרית. עשיתי זאת.התחלתי להתהלך בתוך הכל,בתמיכת בעלי,בתחושה של ההגנה של "ההגיון" שאלו רק פחדים. שזה לא קורה לי.יכולתי לדבר,ועם כל יום שחלף ונאחזתי בהבנה הזו,אומנם בתוך מציאות שאינה נעימה,שמפחידה,ששונה,יכולתי לתפקד יותר,לדבר עם אנשים,למרות התחושות,ולדעת שאלו "רק"פחדים. אני יודעת שבהרבה סיטואציות דומות,אדם היה נופל לכך,נסחף לתוך זה,מקבל תרופות אנטי פסיכוטיות,אולי גם מתאשפז.ומה? מצבו היה יותר טוב משלי?או שאולי הוא היה מקוטלג כחולה נפש,ולא היה מצליח לראות שום הגיון בחייו. מה שקורה בהרבה מקרים. אני הצלחתי לתפקד,לאהוב,ולחיות בתוך מצב שונה ומפחיד אומנם,אך כשהאופצייה היחידה שיש היא זה או איבוד כל הגיון,אני חושבת שאני צריכה להודות לאלוהים על הכוחות שהוא נתן לי. זה אולי יכול להשמע כאדם שנכנס לחרדות רציניות,ואף היה בטוח שישתגע מרוב פחד,וזה גם בעצם מה שהיתי שמחה להאמין בו,שאלו רק חרדות.אך בגלל שחוויתי זאת,אני יודעת שהייתי על סף איבוד השפיות. פחדתי ללכת לטיפול גם מעצם ההרגשה שאני נמצאת במשהו מאוד לא הגיוני,ומפחד שמא אשקע בהכל מחדש וכל המלחמה וההבנה המעטה שעוד ישנה תהרס גם היא.ואולי גם מהפחד לשמוע שהמצב שלי "פסיכוטי",ובמקרה כזה לא אוכל להמשיך ולתפקד או לחיות בהבנה שלי שאלו רק פחדים.אולי זה לא מובן מה שאני אומרת,אך לא רציתי שייקחו לי את ההגיון הזה שהצלחתי לחיות בו.ולזכור שכל זה מהסמים,מהווה לי חלק חשוב בהבנה.ומצבי היה כ"כ שברירי,שמילה קטנה שתפחיד אותי או בכלל סיטואציה של לדבר על כך עם מישהו זר,כאילו בקלות יכלה למוטט אותי. האונס,וההזיות שחוויתי בזמנו,מפחידים אותי מאוד מכיוון שהתוודעתי לכך בפתאומיות שלא "רק פחדים זה מה שקורה לי", אך אני מודה שפניותי אליך היו כדי לנחם אותי ואולי אף לעזור לי בקו מחשבה,שקרו לי ההזיות בעקבות כך שהייתי בחרדה נוראית בזמן האונס, שאין זה מעיד על שיגעון,ושאם חייתי לאחר מכן שנתיים {עם לקיחת קלונקס} במצב הכי טוב שהיתי מאז הסמים,אין לי מה לדאוג,ולדעת שמחרדה זה יכל להגרם,ולהמשיך עם הקלונקס,ובעיקר לעזור לעצמי. זה בעצם מה שניסיתי. ומה שאני רציתי זה להמשיך להיות חזקה,ולדעת אם ייתכן שפשוט קרו לי ההזיות מחרדה איומה. שנתיים לא פחדתי מההזיות כמו שאני מפחדת עכשיו,כי עקב הפרידב מבעלי,ועוד דברים,נכנסתי מחדש לפני כחודש וחצי למצב חרדתי מאוד,וזה גרם לי לפחד שאפול גם להזיות. אני יודעת שזה לא סותר את דבריך שצריך טיפול,ואולי אפילו מבחינתך מחזק אותם. אך אני מעדיפה לנסות לחזק את עצמי כרגע. לכן רק אשאל בנוגע לקלונקס,אם ניתן לחלקו ל2 מנות?{0.5מ"ג} ואם לאחר חודש וחצי ייתכן שתהייה עוד בהמשך הטבה? בתודה מראש,נטלי.

לנטלי כל הכבוד לך על מלחמתך והצלחתך, כמובן שהעזרה של בעלך היא דבר נדיר. לדעתי החלק האחרון של מכתבך הוא החשוב. החלק האחרון עוסק בעתיד ולא בעבר. מבחינתי העתיד הוא חשוב וכל המחשבות צריכות להתרכז כיצד אפשר לשפר את העתיד. את הקלונקס אפשר לחלק, ואני מקווה שבזכות כוחותיך והמוטיבציה שלך תרגישי בטוב והדברים רק ישתפרו. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש