הרהורים נוספים...

לדר' הידש (ולא רק) שבת שלום. כבר עברו שבועיים מאז 'התקרית' עם המטפל שלי ולמרות שבשבוע האחרון נפגשנו 3 פעמים, עדיין לא דיברנו על מה שקרה ועל ההשלכות של זה. כל השיחות האחרונות עסקו בשאלות של איך הגענו לאן שהגענו, איך ההעברה כל כך חזקה ואיך מחזירים אם בכלל את הסטינג למצב תקין. הוא כל הזמן מדבר על הקשחת הגבולות, על כך שבינתיים לא יאפשר מצב שאהיה אחרונה כדי שלא יהיו קונוטציות אחרות לטיפול, ושלא יוותר לי יותר בעניין הזה. לא תהיה גלישה של הזמנים והוא טוען שלא ייכנע לרצונות שלי בשבירת הסטינג הקבוע. הוא הודה (דבר שהפתיע אותי מאוד) בכך שבמשך השנה האחרונה הגיע איתי למצב שלא היה צריך להיות בו, מצב של גבולות מטושטשים ושיחות לא טיפוליות, לקח את האחריות על עצמו ואמר שהוא מתכוון לשנות את זה ולא לאפשר זאת יותר. בפגישה הראשונה לאחר כל העניין לא הצלחתי להעביר לו כלל את מה שהרגשתי במהלך השבוע שבו לא נפגשנו כי 'כעס עלי' ולכן לפגישה שאח"כ הבאתי את ההתכתבות מהפורום. אני חושבת שזה הזיז אצלו משהו הוא יכול היה להרגיש אותי באופן אותנטי ולא ממרחק של זמן. בכל אופן, מה שקורה הוא שכל השבוע האחרון מלווה בהתקפי פאניקה נוראיים!! שעות שלמות של חוסר תיפקוד או תיפקוד לקוי. שעות שלמות שלי בכי ובהייה בקיר. אני מדברת איתו על זה, כמובן, הוא מרגיע אותי ואומר לי שהוא נמצא כאן בשבילי לא משנה מה שיקרה, שהוא המטפל שלי ואנחנו נעבור את הכל וניגע בהכל, אבל יש לי כזה בלגאן בראש. כאילו העוגן היחיד שהיה לי מתחיל להתערער. חוסר ביטחון וחוסר יציבות. לא כתבתי כאן בימים האחרונים כי לא רציתי ליצור עומס נוסף אחרי שראיתי את ההודעה שהמחשב שלך התקלקל, אז הארכתי קצת עכשיו. מקווה שהכל יסתדר כבר,ואפילו אם לא נחזור אחרוה, אני רוצה את המטפל שלי בחזרה כבר. רווית.

הי רוית, לדעתי דווקא העוגן שלך נהיה יותר יציב עכשיו וזה מה שמבלבל נראה שהמטפל שלך עבד על עצמו, תפס את עצמו בידיים ופועל נכון עד כמה שזה סיוט. נראה לי מכאן שממש אכפת לו ממך, אחרת לא היה עושה בשבילך מאמץ כזה כדי לתקן את הטעויות שלו. ממש נראה שהוא מרגיש אחריות כלפיך והוא לוקח אותה במלואה. יש לכם עוד דרך ארוכה ואני מקווה בשבילך שתעברו את המשבר הזה שעדיין לא הסתיים ותצליחו להתקדם מכאן.

בטיפול פסיכואנליטי הסטינג והגבולות מאד חשובים. לדעתי קיימת סתירה מובנית בין רפואה פסיכיאטרית לבין פסיכותרפיה פסיכואנליטית למרות שיש מטפלים שעוסקים בשניהם במקביל. טיפול מלא מבוסס על 4 פגישות בשבוע למרות שכיום מקובל להסתפק בפגישה אחת בשבוע. ייתכן שהמטפל לא מספיק מנוסה או שהוא לא יודע לבצע כראוי את המיזוג בין היותו פסיכיאטר לבין היותו פסיכואנליטיקאי. לדעתי חוות דעת שניה ממטפל מנוסה תעזור לך לקבל דיעה אובייקטיבית על כל הנושא. ממליץ לך לקבל חוות דעת שניה כדי לדעת אם זה הטיפול שמתאים לך.

ערב טוב. רק תיקון קטן- הטיפול אינו פסיכואנליזה אלא פסיכותרפיה בשיטה פסיכודינמית.

דור, רציתי להבין קצת יותר אם תוכל להסביר מדוע לדעתך יש סתירה מובנית בין רפואה פסיכיאטרית לבין פסיכואנליזה. תודה מראש

אני עם ניים. את צריכה להודות לאלוהים שהוא תפס את עצמו איכשהוא לא יודעת אם בזמן אבל תפס, (אגב זה גם מאיכפתיות שלו מעצמו- (לניים)) זה המזל שלך. אחרת היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. מטפלים שלא יודעים לשמור על גבולות, זו בעייה.

ל-ל הי, האם יש כאן מניעים אגואיסטים של המטפל עצמו? קשה לדעת. בכל מקרה, לדעתי, המטפל צריך להיות מודע למה שקורה אצלו בפנים (כפי שלא קרה עד היום כי לרגשות קאונטר-טרנספרנציאליים לא צריך להיות מקום בטיפול). דוגמא אחרת היא שמטפל צעיר יכול כל-כך לרצות להצליח להיות מטפל טוב בעיני עצמו, עד כי אינו שם לב כי רגשות לא רצויים מתפחים אצל המטופלים שלו. כך למשל הוא רואה רק את ההתקדמות ולא דברים שליליים שמתפתחים מתחת לפני השטח. כל מיני דברים שמתחילים בקטן מתעצמים עד לרמות הרסניות. גם זה לא צריך לקרות, ואם המטפל מודע להם, הטיפול מתקדם בטוח יותר והמטפל טועה פחות. גם אם למשל הוא מרגיש אשם עכשיו (וזה יכול להיות) לא זה מה שצריך להניע את המשך הטיפול, אלא טובתה של רוית בראש ובראשונה. מה שנכון בשבילה. אם זה משהו שמתאים גם לרגשותיו, זה זניח לצורכי הטיפול. והערה לגבי גבולות. לדעתי אין דבר כזה גבולות כללים. כל מקרה לגופו. בין כל זוג מטפל-מטופל הגבולות יכולים להיות שונים לחלוטין. גם תלוי בסוג הטיפול ובמצב הטיפולי ובעיתוי הרגעי בטיפול עצמו. גבולות זה גם דבר שאפשר לשנות מידי פעם (ורצוי בהדרגה) בהתאם לסיטואציה. במקרה הספציפי של רוית (וסליחה רוית שאת מוזכרת בגוף שלישי, ראי זאת כמופנה גם אליך, זה הרי השרשור שאת פתחת) בדיעבד כנראה נפרץ כל גבול אפשרי ודברים רצו כמו כדור שלג מתגלגל. הלוואי, רוית, שתצליחו להחזיר את הקשר ולייצב אותו בחזרה ותוכלי לזכות בטיפול אמיתי ובטוח.

הי רווית. נשארתי זמן רב מחוץ לדיון המרתק בעיקר בגלל שאת התחלתו פשוט לא ראיתי ואח"כ כבר היה נדמה לי שמאוחר מדי להגיב. המצב שלי דומה עד זהה למצבך, פרט לעניין או שניים (מהותיים יש לומר). רומן עם גבר נשוי הוא צרה צרורה וגם אם לפעמים נדמה שזה הולך בכיוון הנכון, והנה הוא מתגרש וחי איתך , המשקעים של השנים שלפני אינם מרפים. העניין ארוך, סבוך וקשה לי להתרכז בזה עכשיו. גבולות עם המטפל הם משהו אמורפי כרגע עבורי. עדיין לא הצלחתי לחדור ללב ליבו של הנושא. יותר מדי שחור ולבן, פחות מדי גמישות לא מתאימים לאופי שלי, אך דווקא בגלל שהמטפל שלי משתף פעולה פחות או ותר עם הקפריזות שלי נדמה לי שאני יותר מבולבלת. העניין של להיות אחרונה כן או לא מעסיק גם אותי מאוד, אני חושבת שמטפלים חוטאים פעמים רבות בכך שהם 'מנצלים' את השליטה בזמנים בכדי להנות מכמה דקות נוספות בחברתנו, מבלי להיות ערים לנזק שזה עלול ליצור. אני לא יודעת מה הניע את המטפל שלך להגיע פתאום לתובנה שמעכשיו לא תהיי אחרונה יותר. ייתכן וזו התעוררות מאוחרת כפי שנכתב, ויתכן שזו סגירת חשבונות קטנה, בשני המקרים, התועלת הטיפולית שלך תגבר על הנזק, כך שלדעתי אין צורך לחפש יותר מדי את הסיבות. גם אני בטיפול שלי מוצאת את עצמי עסוקה פעמים רבות בצורה ולא במהות, וזו טעות. וזה קשה ומעייף. אבל תפקידו של המטפל להחזיר אותנו לתלם למרות שלפעמים גם הוא בטח מעוניין במשהו חדש, שונה ומרענן. בקשר למה שראית בערב ההוא- אין לי מילים לומר. נראה שיש לך את האינטרוספקציה המתאימה. תדברו על זה, אל תנסי להסתיר את הכאב או להתחבא מאחורי 'מה נכון לומר כדי שלא יחשוב שאני פסיכית לגמרי' שיחשוב מה שהוא רוצה. את שם מסיבה מסויימת- להועיל לעצמך. אני חושבת שלמרות הכל, אין סיבה לוותר על הטיפול, אולי להפך, כמו שאיש חכם אמר- לפעמים צריך קצת בלגאן כדי שאפשר יהיה לעשות סדר. ואני באמת מתלבטת בין שתי האפשרויות להשלמת הכותרת שבחרתי. בינתיים אבחר ב'חצי נחמה' . מקווה שלא נתבדה. בי. עדי.

חבל שבמקום לעשות לך סדר בראש, הוא עשה לך בלגן בראש. עד כדי כך שאת מבולבלת.אבל זה בסדר. שיהיה רק טוב