אני מעתיקה שוב את הודעתי מ- 12/7 כי לא קיבלתי מהד"

ד"ר הידש היקר למרות שכבר הזכרתי וביקשתי פעמיים.- אמרת לי שתגיע לשאלתי, אבל אתה עונה לכולם ולי לא. פניות מתאריכים מאוחרים הרבה יותר קיבלו תשובה, ואני לא!! אמרת לי שהיה בעיות במחשב ותגיע בקרוב לשאלתיי ותיתן לי תשובה- אבל כנראה שוב פיספס אותי. העתק מה- 12/7/04 "שלום, אחריי שקראתי פה הודעות של אנשים אחרים, אני רוצה לשאול, אייך אוכל לטעת שהמטפל שלי באמת אוהב אותי?, באמת אכפת לו ממני? באמת הוא מרגיש משהו כלפיי??? או שאני סתם.. עוד מטופלת ואני העבודה שלו בלבד". תודה רבה וסליחה שאני מנדנדת כל-כך פשוט הנושא ממש מעסיק אותי ולא עוזב לי את המוח אור

הי אור, למרות שאת מעוניינת בתשובת המומחה בלבד, בכל זאת אני מקווה שאת לא כועסת שהוספתי כאן גם את תשובתי. האם זה בסדר? לדעתי זו מן סוג של שאלת אמון כזו. הפרדוקס הוא שתדעי שהתשובה לשאלה הזו היא "כן, אכפת לו ממני" רק אחרי שתרכשי את האמון הזה במטפל, מה שנעשה בתהליך הטיפולי עצמו... את התשובה לשאלה הזו רק את יכולה לברר בתוך התהליך הטיפולי שלך ורק את צריכה לתת אותה לעצמך מתוך הטיפול שלך. אין הרי מישהו אחר שייטיב לדעת את התשובה הזו ממך, ואין גם דרך חיצונית לדעת את התשובה הזו או לומר לך איך את יכולה לדעת... מסובך ומורכב... כל עוד לא הגעת לנקודה הזו השאלה תמשיך להישאל. אבל אולי אם את עוד שם בטיפול, אולי קיימת איזו מידה של אפילו קטנה של אמון שממנה אפשר להתקדם ולהאמין קצת יותר כל פעם? ו... נ.ב. זה בסדר לקנא באנשים שכבר הגיעו לשלב הזה שנוצר הקשר היחודי בין המטפל למטופל, אלו שזוכים לטיפול ומרגישים מטופלים. בטח, יש להם את מה שלך אין עדיין ואת כל-כך רוצה. אבל זה רק עדיין, זה תהליך שלוקח זמן. אז הלוואי שתוכלי להרגיש שמתייחסים אליך רואים אותך ומטפלים בך ושתרגישי יותר טוב.

אנחנו תמיד יודעים שבמקום הזה יש תמיד אור תמיד אור גם בחשיכה. שבת שלום מיכל מ