לדר' הידש

תודה על תשובתך,ושהקדשת וקראת את כל מה שכתבתי. אני מרגישה שהבעייה אצלי היא כמו פחד מעצמי, זאת אומרת,אני פשוט מפחדת ממה שקורה בתוכי וממה שהראש שלי מסוגל ליצור. זאת אומרת,מאז הסמים אני כאילו מרגישה שכל הזמן אני מנותקת מהמציאות סביב, שלא אצא מהתחושה הזו,ועוד יותר גרוע,להכנס "לתוך" התחושה הזו שבזמן לקיחת הסם. ושהתחושה הזו קיימת בי,נוצרה בתוכי,אולי בעקבות הסם,אך עצם זה שהיא נוצרה בתוכי,שהתוודעתי לה,לפאניקה,לתחושות "מוזרות" או מפחידות כאילו זה יהיה קיים בי לנצח. כשתיארת לי את ההבדל בין מצב פסיכוטי לנורמלי,הבנתי. אך אני מסיקה מכך שבזמן האונס כשחוויתי הזיות זה היה פסיכוטי? {אני מפחדת שאם כן,זה אומר שאני משוגעת, כי בפעם ההיא ממש האמנתי למה שראיתי,"הייתי שם" לגמריי,בתוך מה שדימיינתי,חוויתי את זה לחלוטין.אומנם לסירוגין,אך ממש עברתי זאת}.וכשפחדתי לראות טלויזייה,כי חשתי שכמו בהתקף הסמים,שישבתי מול הטלויזיה,ופתאום זה קרה, זה עלול לקרות לי שוב,מן פחד אימים מהמון דברים שהיו קשורים למקרה,זה פסיכוטי? כשאני אומרת שמפחדת מעצמי,או מהזיות,הכוונה שבתוך המצב החרדתי שאני בו, אני נבהלת קצת מדיי פעם,ש"אולי" ראיתי משהו זז למשל מצדדי, או ש"הנה" עכשיו אכנס להזיות ואני "אולי" רואה אדם בחלון ממול כשבעצם אין. אך אני לא ממש רואה, מהבהלה שמא אכנס להזיות,אני כאילו מפקפקת בעצמי,או אפילו שואלת את עצמי אם הדברים שכן קיימים סביבי אמיתיים,או שכמו פסיכית אהיה בסביבת אנשים,ואחשוב שאני רואה מישהו{כמו באונס} ואדבר עם עצמי,ואהיה משוגעת.אני פשוט בחרדות מעצמי,מלהשתגע. ולמשל כשאני קראתי את דבריך,על ההבדלים בין מצב פסיכוטי לנורמלי,אז חשתי בהלה, שעכשיו יווצר לי המצב הזה,דווקא משום כך כנראה שהבנתי מה זה מצב"לא נורמלי" אז פחד שזה מה שהראש שלי יצור עכשיו.או שזה מה שבעצם קורה לי. אני הייתי שמחה לשמוע שלמרות שעברתי מצב כזה בזמן האונס,זה לא הופך אותי למשוגעת.או שאם למשל חשתי אתמול לשנייה שהאדמה זזה,כנראה מהבהלה מרעידת האדמה,אך אני יודעת שלא הייתה שוב רעידה,וכנראה דמיינתי זאת,זה לא הופך אותי למשוגעת. העניין הוא,שבמהלך השנים אני בעצם מדלגת מחרדה,לחרדה,אז אני מנסה להרגיע את עצמי,ולחשוב,שכרגע אני נמצאת בחרדה שמא אכנס להזיות,שאשתגע,אך עצם זה שאני מפחדת מזה מראה שזו רק חרדה. כי עובדה למשל שכשאני הייתי בתקופה אחרת,בזמן חרדה אחרת{למשל שאקבל התקף לב} אז הזיות לא היו אישיו בכלל,לא היו לי כמובן,וגם לא חששתי שיהיו. האם אני יכולה להרגע ולהבין שאלו רק חרדות?שאינני משוגעת? האם לפי איך שתיארתי את מצבי,היית מגדיר זאת כחרדות? הפחד התמידי מאז לקיחת הסמים,הוא שלא אפחד כבר ממה שקורה לי,אלא במקום זאת פתאום אאמין בהם,וארגיש שהכל"קורה לי" כמו בזמן לקיחת הסם. ושאני צריכה להאבק כל הזמן ולהבין שאני "רק מפחדת" להיות מספיק הגיונית להבין זאת,כי אם לא אשקע,אאמין,ואהיה במצב פסיכוטי. האם התחושה הזו שאני נאבקת "להשאר",לא לשקוע בחוסר הגיון ובתחושות מעוותות כמו בסמים ולהאמין בהם,היא חלק מהחרדה? סליחה על המכתב העמוס וה"גדוש".ורציתי לציין שעצם זה שאני נמצאת בכל המצב הזה,וכותבת דברים כאלו,שכשאני קוראת אותם,או חושבת שאדם אחר ייקרא אותם, זה נראה ממש פסיכופטי,ובעיקר עצוב לי,שבחורה כמוני כלואה בתוך דברים כ"כ מגעילים ולא נורמלים,במקום להנות מהחיים ומעצמי,כל מכריי מסיקים אוטומטית שחיי יפים,וכולם אומרים לי ש"בחורה כל כך יפה" יכולה להשיג הכל בחיים. וכל מה שאני רוצה זה את עצמי בחזרה.הייתי מחליפה כל מעלה אחרת באיזון נפשי בשקט,ובקצת שמחה. תודה,ושיהיה לך שבת שלום.

לנטלי לא הייתי ממהר לאבחן לפי מכתבים באינטרנט, אבל בהחלט יתכן שמדובר בהזיות שאינן על רקע פסיכוטי. אני חושב שהחלק האחרון של מכתבך הוא החשוב ביותר. חבל לסבול כל כך הרבה ולהפסיד כל כך הרבהה בחיים בגלל בעיה שיש לה טיפול. אנא גשי לטיפול בהקדם. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

האם אכן כן אפשרי שהכל על רקע חרדתי? שבזמן האונס מרוב בהלה ופאניקה קרו לי ההזיות? ודבר נוסף,האם ניתן לחלק את "מנת"הקלונקס ל2 במהלך היום? {0.5 מ"ג}