מכתב לאמא

אמא את יודעת מי אני? כי אני לא יודעת.. שאלת אותי ברשעות כשהבעתי כעס, האם הפסיכיאטרים כבר מצאו איזו מחלת נפש יש לי..אז התשובה היא שכן, הם אמרו שיש לי הפרעת אישיות גבולית. אמרתי לך שיש בי הרבה כעס, השיחה התחילה משם ולא ידעת בכלל על מה אני מדברת, אז אמרתי שאני כועסת על שהיכו אותי. אז מה אמרת? שככה זה בין אחים. אמרת שיש לי הכל, רכב, אני לומדת, עובדת, אני בריאה. אמרת שחטפתי מכות, בגלל שעשיתי פרובקציות, כי איימתי עליו, זאת אשמתי. הוא הילד הנפלא שלך, תמיד יש הצדקה למה שהוא עושה, את תעוותי את כל העולם והמציאות, כולם אשמים חוץ ממנו. אמרתי לך בצעקות של תסכול וזעם, שאת מייצגת את ערכי המוסר הנעלים, את האישה הפמינסטית ובכלל שאת יכולה להיות שגרירה של לבנון במדינה מערבית. את יודעת שאני שונאת את עצמי, שאני מרגישה שהקירות סוגרים עלי, שיש לי חלומות רעים. את לא נותנת משמעות לכלום, לא לסבל, לא לכאב, לא לרגשות ואני שואלת את עצמי יש לזה בכלל משמעות, לא השארת לי אפילו את הכעס. אמרת שאמרתי דברים רעים על אחי. מה איתי? איך אני אמורה להרגיש לדעתך? אני מבולבלת. מי אני אמורה להיות?

אבל זה לא מנחם

שלום מכתב מרגש וכואב את כועסת ובצדק לאף אחד אין זכות להכות אותך או לעשות כל דבר אחר שיכאיב לך במיוחד לא אלה שאמורים להיות שם בשבילך להבין ולתמוך והכי חשוב להגן. אני גם סובלת מהפרעת אישיות גבולית , מבינה אותך לגמרי בהצלחה! אני

לעלטה שלום, אין ספק שבמכתבך מורגש הצער ולא הכעס, בני משפחתך מכירים את צד הכעס שבך ואת מביאה לפה את הצער והכאב שהם חלק ממך. למעשה כל התכונות הללו הם חלקים ממך, ולך קשה להכיל אותם כפי שאמך לא הכילה אותם והיא העדיפה להיות "הגיונית" ולהסביר במקום להבין ולשמוע. את העבר אי אפשר לשנות, אפשר לשנות את התייחסותינו לעבר ואת העתיד. כעת את צריכה לבנות את עצמך ולבנות את עתידך אשר כולל כמובן משפחה וחיים משלך. לכן אני מאוד מאוד ממליץ שתפני לשיחות אצל פסיכותרפיסט/ית טוב/ה אשר יכול/ה להכיל אותך ואת רגשות הכעס והכאב שלך ומשם תבני את עתידך. שיהיה לך רק טוב והרבה אהבה. דר' גיורא הידש