אני כל-כך בלתי ניראית, שאפילו אתה לא ראית את הודעת

ולא נתת לי תשובה שלך http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/385/xPG/364/xFT/295669/xFP/295669

הי אור, ראיתי את הודעתך היא נגעה ללבי וגם כתבתי לך תשובה הכי כנה שרק יכולתי. כתבו לך שלושה אנשים נוספים. אז את נראית גם נראית. אולי אנחנו לא המומחים אבל אנחנו לא נחשבים גם?

הי אור. שתי התייחסויות- מכיוון שדר' הידש לא היה מחובר ביומיים האחרונים, אני מניחה שהוא ענה על השאלות הדחופות יותר, ואן לי ספק שהוא ייתיחס ואפילו ברצינות לשאלתך. גם אני ראיתי את הודעה שלך ואפילו תכננתי לענות אבל לא כל כך ידעתי איך,. לדעתי, גם ביחסים טיפוליים כמו ביחסים אחרים, אנחנו פשוט מרגישים. לא ניתן לכמת את הרגש אבל בהחלט ניתן לדעת אם הוא שם. אין ספק שהמטפל מתייחס לכלל הסיטואציות הטיפוליות כאל מקצוע, הרי זו עבודתו. אבל אסור גם לשכוח שזה מקצוע מיוחד במינו, שדורש אמינות,אחריות ויכולות אנושיות שאין לכולנו. במסגרת המיקצוע הזה, מתפתחים יחסי קירבה ואמון בין שני אנשים ורגשות רבים מתעוררים. המטפל מן הסתם מרגיש גם כן, אבל עליו להיות ער לרגשות אלו ולרוב לא לתת להם ביטוי בכדי לא להזיק למטופל. אבל אין ספק שאת יכולה להעלות את השאלה הזו בפני המטפל שלך- לומר לו שאת עוסקת במחשבה הזו, שהיא מטרידה אותך, שהיית רוצה לדעת שהוא לא שוכח אותך בין פגישה לפגישה. המחשבות האלו והרצונות הללו הם טבעים מאוד ולגיטימיים לחלוטין. דנה.