מחשבה
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
ברצוני לברר אודות המחשבה מבחינה מדעית, האם המחשבה היא תגובת הזיכרון לגירוי חיצוני כלשהוא ? אם כך הדבר, כל מחשבה היא העבר וביחסי אנוש השימוש בחשיבה מביא עימו דימויים ומסקנות מוגבלות כל אחד ע"פ ההתנייה שלו כלומר כשאני חושב אני משוחח עם בת זוגי מתוך דימוי וכך כל אחד מצוי בקונפליקט עם עצמו ועם הסביבה כשהוא חושב להבדיל מהתבוננות טהורה שהיא ההווה ללא זיהוי וללא החשיבה. כמובן שידע חומרי חשוב בכל הקשור ללימוד מקצוע, שפה וכו..אך האם מבחינה פסיכולוגית יש צורך בחשיבה ? אשמח לקבל תגובות רציניות ולפתח את הנושא.
איש חכם אחד אמר: "אני חושב משמע אני קיים" (Cogito ergo sum) (דקארט) כל מילה נוספת מיותרת
דקארט אכן צדק, כשאתה חושב ה"אני" (כל החוויות,התנסויות,מה שלימדו אותך,כל הידע שצברת) קיים ואז אנחנו בקונפליקט תמידי עם עצמנו והסביבה מול הממשות ההווה גם אם אנחנו לא מודעים לכך וכך אנחנו חיים יוצרים הפרדה פסיכוגית, יהודי, נוצרי, מוסלמי,שחור,לבן,ועוד.. איך יצרנו את ההפרדה משום שכל אחד מאיתנו מגיל 0 אומרים ,לאחד שהוא יהודי עם המוסורת והתרבות ולשני אומרים לו שהוא נוצרי עם המסורת והתרבות וכך הלאה.. מי צודק ? מה האמת ? היהודי אומר שהוא צודק וכך גם הנוצרי המוסלמי ההינדי וכו..האם משום שנולדת ואמרו לך שאתה נוצרי דרכך נכונה משל היהודי או להיפך ? כל פעולה בהווה ביחסי האנוש הנובעת ממחשבה ולא מראייה ישירה יוצרת קונפליקט. בנוסף ראה תשובתי לדנה.
הי יובל. אני מודה שקראתי פעמיים עד שירדתי לסוף דעתך. אבל מדוע לדעתך המחשבה היא תגובת הזיכרון? כלומר, אנו מסוגלים לחשוב גם על דברים 'חדשים' דברים שלא התמודדנו עימם בעבר. אבל.. גם כאן יש משהו בדברייך, מכיוון שגם אם אין זה טמון בזיכרון הפרטי שלנו, אז אנו בוודאי מכירים סיטואציות מסויימות מתווך הזיכרון הקולקטיבי שרכשנו במסגרת ההשתיכויות השונות שלנו . אני לא חושבת שיכולה להיות איזושהי מחשבה נייטרלית, מכיוון שהמחשבה שלנו היא סך כל ההתנסויות שלנו בחיים ולכן הגיוני שמתוכם נשליך גם על ההווה. אני לא יודעת מה תפקיד המחשבה, אבל מבחינה תיאורטית אני חושבת שהתבוננות טהורה ללא חשיבה היא סוג של חשיבה אוטיסטית, ללא כיוון מוגדר ואני חושבת שאדם בריא יתקשה לחשוב סוג כזה של חשיבה. מבחינה פסיכולוגית אני משוכנעת שיש צורך בחשיבה. החשיבה מביאה אותנו לפתרון קונפליקטים (למרות שסביר להניח שנגיע תמיד לאותו סוג של פתרון...) ואפשר לראות את הנושא על דרך השלילה. מה קורה לנו כאשר נדמה לנו שאני מאבדים את החשיבה, את היכולת לנתח דברים? מען מצב של 'בלוקינג'. הרבה פעמים התגובה שלנו לאירוע כזה היא של ריקנות, חרדה וכו'. דנה
היי דנה, ראשית לגבי המחשבה כתגובת הזכרון, זו לא דעתי אלא תפיסתי מהתבוננות משום שדיעה מגיעה מההתנייה שלי (סך כל החוויות הידע וההתנסויות שצברתי בחיים). לפי חשיבתך התבוננות טהורה משולה לאוטיזם שפירושו בגדול התפתחות לקויה ללא יחסי גומלין עם אדם אחר, זהו ליקוי פיסי ונפשי שהאדם לוקה בו אולם כוונתי בהתבוננות כך מתוך הבנה שגם חוקרת וחושבת. האם ניסינו אי פעם להסתכל בבן זוג או באדם אחר בצורה ישירה וללא תיווך של המחשבה (כלומר מתוך דימוי שיש לנו עליו) ? נכון שאדם "בריא" יתקשה בכך משום שזה כל מה שאנו מכירים, מעולם לא לימדו ילדים לא בבית או בבית ספר איך להתבונן בבעל חיים,בפרח,בתשומת לב ללא מאמץ ללא ריכוז,להקשיב באמת מבלי להגיב מייד,ללמוד ולחקור ולהבין וזאת משום שהמורה/הורה יודע והתלמיד לא יודע בדך זו גם נוצר הפחד מאותה הסמכות והלימוד נפסק וכך אנו צוברים ידע בלבד ומכינים אותנו להשיג משרה וזו כל המוכנות שמכינים ילד לחיים. ברגע ששני בני זוג למשל רואים האחד את השני מתוך דימוי/דיעה(מחשבה) יצרנו קונפליקט, ואז לפי תשובתך יש צורך במחשבה אחרת כדי לפתור אותו,אותה מחשבה תמיד מוגבלת מאחר והידע מוגבל והפתרונות הם חלקיים וזמניים ואנו ממשיכים ליצור קונפליקטים. כשאדם אחר אומר לנו משהו האם אנחנו מקשיבים באמת או שמייד עולה התגובה שלנו בראש ומתפרצים לענות או שכבר לא מקשיבים ומחכים לרגע הנכון להגיב, .. פוגעים בי אני פוגע חזרה..צועקים עליי אני אצעק יותר חזק.וכו..זהו דפוס המחשבה פעולה תגובה. ראייה ישירה ביחסי אנוש ללא מחשבה היא גם הפעולה השלמה, אותה הראייה משתמשת במחשבה בכל עת שיש בה צורך ובצורה טבעית לא מדובר בבהייה בחלל האוויר ונתק אלא להיפך אנו משתמשים בחשיבה לא במחשבה כל הזמן..כלומר מפעילים את השכל בהתמודדות ישירה מבלי להעלות את העבר ע"י המחשבה. כשאנו מאבדים את היכולת לנתח דברים חומריים (לא פסיכולוגיים) זה אכן נורא, לימוד מקצוע, תכנון בית,בעסקים וכו..בכל אלו המחשבה נחוצה בהחלט. כאשר תופסים שאנו חיים את חיינו בעבר ומתבוננים לא מתוך רצון של מישהו אחר אלא מתוך הבנה שלך קולטים את הממשות ההווה עצם תפיסה זו היא הכל ולא ניתן להסבירה במילים. לגבי מצב "הבלוקינג" כפי שכתבת, כאשר אנו מודעים לעצמנו ולא בורחים אנו עשויים לגלות שיש ריקנות,שיעמום ועוד.. אם נשארים עם עובדה זו ומתבוננים בה ולא בורחים/מדכאים היא נעלמת, אבל רובנו מעדיף לברוח, לאכול יותר כשרע לנו, לשקוע בעולם אחר באמצעות טלנובלות ועוד.. אגב אני לא פוסל בקשיחות בריחות אפשר גם לברוח אבל החשוב הוא שנהיה מודעים לכך.
ליובל היקר הבזיק בי הרעיון "אם אדם יודע לחשוב נכון וטוב, זהו אולי מפתח לכל תחום ותחום בו יבחר לעסוק" מיכל מ
הי מיכל, נכון, אם אדם צבר ידע הוא יוכל להשיג משרה טובה, רכוש..ולהמשיך להתפתח, אולם לא זו הייתה התייחסותי למחשבה, אלא בצורך במחשבה מבחינה פסיכולוגית,ראי את תשובתי לדנה.
נושא מורכב ומסובך. יובל, רציתי לשאול האם אתה מתכון בשימוש במילה "זכרון" גם ובעיקר למה שנצבר ברגש הלא מודע? עוד הערה: לדעתי קונפליקטים מהסוג שתיארת נוצרים רק כאשר אצל האדם בעל ההפרעה (שיש בה בדרך כלל ראייה של שחור-לבן) קיים מעין פיצול שמונע מבעדו להרכיב יחד דברים מנוגדים שמשתייכים לדמות העומדת לפניו. ובהמשך רציתי לשאול את ד"ר הידש אם אפשר מה תפקידה של השפה (שמייחדת את בני האדם) ביצירת המחשבות? האם תתכנה מחשבות מורכבות בהיעדר שפה כלשהי? איך ניתן לדעת? ובכלל מה זו מחשבה :-) האם ניתן להבדיל למשל בין מחשבה מדעית קרה לבין מחשבה רגשית?
במילה זיכרון הכוונה לכל חוויה , התנסות המלווה גם ברגשות, הכל "מוקלט" ונמצא בתאי הזכרון. לגבי הפיצול, הקונפליקט מצוי בכל גם בצורה סמויה ובתת מודע כאשר המחשבה נוטלת חלק מבחינה פסיכולוגית, המחשבה מכילה אין סוף דברים מנוגדים, לפי דבריך אדם שיכול לפעול מתוך דיעות מנוגדות כלפי אדם אחר אין לו הפרעה, האומנם ? האם אנחנו לא כועסים ? שונאים ? מתקוממים ? נפגעים ? וכו.. אדם הרואה שחור/לבן פועל באותה הדרך, כגון, אני צודק וזהו ..כלומר התניה של אדם זה מול הממשות.
אשמח אם תוכל להתייחס מבחינה מדעית למה שרשמתי(מחשבה כתגובת הזיכרון לאתגר) .תודה
שלום לכולם הנושא מאוד מורכב ואני שמח שהעלת אותו. בשעה מאוחרת זו הייתי מנסה לתרום מעט ולנסות להפריד ולנתח מספר גורמים. מחשבה היא תהליך של עיבוד. כאן אנו עושים אינטגרציה בין הידוע והמוכר לנו, דברים שלמדנו בעבר וזוכרים אותם ובין הנתונים הנלמדים בהווה, ומהאינטגרציה מוצאים מסקנות. מחשבותינו והתנסויותינו מוגבלות. ראשית על ידי השפה, ושנית על ידי המגבלות של החושים, כך אננו יודעים ומכירים צבעים שונים-אינפרה אדום וכך הלאה. ואנו רגילים לחיות בשלושה מימדים בטבע, ואולי בטבע יש יותר משלושה מימדים? כך שרק תפיסתינו שונה. צריך להבדיל בין זיכרון וידע ובין דעה קדומה. דעה קדומה היא כאשר אנחנו מביאים מהניסיון בעבר וכופים את ההתנסות מהעבר על סיטואציה לא מתאימה להווה. זהו שימוש לרעה בידע, ניסיון, זכרון, ואומנם בחיים פעמים רבות אנחנו עושים טעויות מהסוג הזה. כמובן שיש להבדיל בין מחשבה ודימיון, שני דברים שונים לחלוטין. בדימיון ישנן תמונות, במחשבה יש מעין דיבור פנימי בשפה שאנו מכירים. טוב, זה הכל בינתיים בשעה מאוחרת זו. הידש
