מאניה-דיפרסיה

בעבר סבלתי מהתקף מאני שאחריו הגיעה תקופת דיכאון ארוכה. זה היה המשבר הראשון בחיי שגרם להפסקת התיפקוד הנורמלי שלי כמעט בכל המישורים. הגעתי לטיפול פסיכיאטרי, בהתחלה קיבלתי זיפרקסה ולאחר מכן גם לוסטרל. לאחר תקופת שיקום ארוכה (כמעט שנה). חזרתי בהדרגה לתיפקוד נורמלי ובתחומים רבים חשתי שיפור ביחס לתקופה שלפני המשבר. בעקבות זאת ובשיתוף פעולה עם הפסיכיאטר המטפל הפסקתי את הכדורים ולאחר מכן גם את הטיפול הפסיכולוגי. מזה כמה ימים אני סובל מתופעות המאפיינות מצב מאני. בעקבות זאת, נסעתי הבוקר עם חבר לחדר מיון בבית החולים. הפסיכיאטר אשר קיבל אותי קבע כי אני נמצא במצב היפו-מאני והחמיא לי על מודעותי למצב ועל נכונותי לטפל בו. הוא המליץ לי על פסיכיאטרים שאוכל להיעזר בהם. הוא ציין כי ככל שעובר הזמן בד"כ ההתקפים המאניים העוקבים נעשים יותר חמורים. לכן הוא המליץ לי לקחת 2.5 מ"ג זיפרקסה ואף נתן לי חפיסה בחינם (כל הכבוד לו - הכדורים האלו הם די יקרים). קבעתי פגישה עם פסיכיאטרית שהוא המליץ לי עליה למחר. לאחר התלבטות קשה (ועצות של בני משפחה וחברים) לפני מספר דקות חתכתי את כדור הזיפרקסה של 5 מ"ג שברשותי ל-2 ובלעתי את החלק הקטן. אני בטוח שמחר אני אקבל המלצה מהפסיכיאטרית החדשה בנוגע להמשך הטיפול התרופתי אולם בכל זאת הייתי רוצה לשמוע דעות נוספות לגבי האם כדאי להמשיך לקחת את הכדור במינון הזה או להפסיק או להגדיל את המינון (אני די בטוח שהמינון המינימלי המומלץ הוא 5 מ"ג ליום אז האם ללקיחת מינון של 2.5 מ"ג ליום יש השפעה מעבר להשפעה הפסיכולוגית? תודה על התשובות העתידיות...

לעמית האם אנחנו מכירים? אם אנחנו מכירים אז אני חושב שאתה יודע את תשובתי... שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש