פחד מוות

היי רציתי לעדכן שסיפרתי לפסיכולוגית שלי על הרצון העז למות, והיא רצתה לשלוח אותי לאשפוז או לקרוא להורים שלי שיבואו לקחת אותי, אבל בסוף הלכתי לבד. דיברתי גם עם הפסיכיאטר שלי ואמרתי לו שנראה לי שהכדורים כבר לא עוזרים לי ,הוא שאל למה ,ועניתי לו שיש לי כח לקחת את החיים דבר שלא היה לי קודם אלא רק בגדר מחשבה. הוא אמר לי לקחת כדור וחצי של סרוקסט ולא כדור כמו מקודם .וטען שכדאי לדבר עם ההורים במן עקשנות כזאת. אבל לא נתתי לו לעשות זאת .למרות שעוד יומיים אני בפגישה עם ההורים אצל הפסיכולוגית שלי ואני מתה מפחד מזה ומה הם יעשו אם הם ידעו מה קורה איתי. זה יכול לעזור במשהו הכדורים? עוד לא ניסיתי זה מפחיד אותי ממה שזה יעשה לי. תודה

לעדי שלום, את כנראה מרגישה תופעה ידועה. כאשר אדם בדיכאון אין לו כוח לפגוע בעצמו, כאשר הוא מתחיל להרגיש יותר טוב, אז תחילה יש יותר כוח ורק אחר כך התחושה הפנימית של דיכאון נעשאת פחות חמורה וגם המחשבות האובדניות פוחתות. כלומר זהו השלב של סיום הדיכאון כאשר כבר יש כוח אבל עדיין המחשבות שחורות. המצב שלך משתפר! לכן את צריכה לחכות עוד קצת שתרגישי בטוב וכעת לא לעשות דברים אשר אין מהם חזרה. התופעה הזו נקראת בשפה המקצועית - זנב הדיכאון - הדיכאון חולף אבל עוד לא לגמרי ואז הסכנה האובדנית חמורה יותר. כמובן כל פעם שמשהו מתאבד בשלב הזה, בדקה ה-89 לפני שהוא מרגיש טוב אז כולם מצטערים הרבה יותר. את כנראה בחורה צעירה ולכן רוצים לשתף את ההורים. יש הרבה מאוד הגיון שיעזרו לך לשמור על עצמך ובמיוחד עכשיו כפי שהסברתי. זה מאוד מקובל לבקש מקרוב לעזור ולשמור על המטופל שלא יקרו דברים שאין מהם חזרה. את לא צריכה לפחד מהפגישה ומהשיתוף של ההורים. את צריכה למצוא כוחות ולהסביר לכולם שהמחשבות הללו קיימות אבל את עושה הכל כדי להתגבר עליהן ואת בדרך הנכונה. באופן אבסורדי את צריכה להרגיע אותם. בכל מקרה, אם המחשבות קשות מאוד ולוחצות את יכולה לפנות לחדר המיון הקרוב הפתוח 24 שעות ולבקש עזרה שישמרו עליך. תשמרי על קשר בפורום דר' גיורא הידש