חוסר תחושת מציאות ומוזרות

שלום לך ד"ר. אני בת 32 ולפני כ-12 שנה חוויתי את התקף החרדה הראשון שלי -זה היה נורא כפי שרק מי שחווה זאת יכול להבין- הייתי לבד במשרד שבו עבדתי ופשוט חשבתי שאני הולכת למות - עם כל המשתמע מכך. אותו התקף חזר על עצמו כמה פעמים , אולם תודה לאל יצאתי מזה. התגייסתי ,התחתנתי עם חבר נעוריי ממנו כבר הספקתי להתגרש וללדת שני ילדים,,, לא אוכל לפרט את כל הסיבות שבגללן נלחצתי אולם לפני חצי שנה שוב עברתי תקופה מאוד קשה של התקפי חרדה שעברו אולם נותרה בי חרדה כללית,דאגנות יתר ,חוסר אנרגיה נוראי ותחושת ריקנות(כולל פחד ממחלות) יש לציין שמזה כמה שבועות שאני מרגישה יותר טוב תודה לאל ומתפקדת רגוע וטוב יותר (ללא תרופות למרות שקיבלתי סרוקסט), התחלתי טיפול אצל פסיכולוג ואני די מנסה לעזור לעצמי. מה שהכי מטריד אותי הוא שמאז ההתקף הראשון -שכפי שאמרתי - קרה לפני 12 שנה אני מרגישה מעין מוזרות - כאילו אני לא שייכת לעולם הזה , אני כל הזמן עוסקת בשאלות קיומיות - כל הזמן חושבת על המוות - אם אני בת 32 אני מתחילה למשל לחשב כמה זמן עוד נותר לי לחיות ,לא שוכחת לרגע שאנו חיים על זמן שאול אני מרגישה שהחיים עוברים לידי , אני חייה במין בועה ,חשה כאילו התנתקות מהמציאות,אני מרגישה שאני מרחפת ושכולם רואים את זה (אגב ,לא פעם גם אמרו לי זאת). בקיצור ,אני לא אותו אדם שהייתי עד לאותו יום ארור. האם אותה תופעה של ניתוק כזה או הרגשה לפחות של מה שתארתי הינה תופעה מוכרת ? , אם כן ממה זה נובע ? תודה על תשובתך גלית

לגלית שלום, תחילה ארגיע אותך ואומר שהתופעה מוכרת, כמו שכתבת רק מי שעבר את זה יודע ואני מקווה שאנשים נוספים שקוראים את הדברים יעודדו אותך וישתפו מניסיונם. מדובר בתופעה של חרדה, כאשר החרדה עזה מדי, אז יש התנתקות והתרחקות רגשית והתחושה היא תחושה של ריחוף וניתוק. יתכן שאת מתארת גם מצבים של דיכאון וחוסר מצב רוח, לכן הייתי בכל זאת שוקל התייעצות אצל פסיכיאטר וניסיון לטיפול תרופתי. את מתארת תחושות קשות כבר הרבה זמן, טיפול פסיכולוגי ממושך, התחושות הללו כנראה השפיעו במידה רבה על חייך, על הזוגיות ועבודתך. יש מספיק נתונים כדי לחשוב ברצינות על טיפול תרופתי. תחשבי על זה במשך השבת תעדכני דר' גיורא הידש