לד"ר הידש דכאון חרדות וחוסר בטחון.
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לד"ר הידש היקר. כאן הממש נואש שהתייחסת אליו בהודעה הקודמת אתמול וברצוני להודות לך על התשובה בהחלט תודה רבה הנך מי שאומרים שאתה: הרופא הכי טוב שקיים בתחום. הרופא שלי אמר שיש לי רגישות מאוד גבוהה חרדות ודיכאון. אבל מה שברצוני לשאול האם התרופות לחרדה ודיכאון מעבירות את הרגשת האין אונים וחוסר הביטחון לעשות דברים( שיש לי אותו המון) ומחשבות כגון על אשפוז ושיגעון ואת היאוש שקשה לתפקד. ודרך אגב תוכל לייעץ לי כיצד לחזור לחיים תקינים בנוסף לציפיה עד שהתרופה תשפיע למה יש לי חוסר ביטחון גדול בלעשות דברים ואני מרגיש שכל מה שאני מסוגל לעשות זה לקרוא ולפעול במחשב. והאם מותר ליטול כדור נגד בחילות עם התרופה ואם כן איזה ובאיזו תדירות? בתודה הממש נואש (טוב שמי מייקל) בתודה רבה לך מייקל. (זהו שמי האמיתי).
אומנם אינני רופאה אך אני כותבת לך מתוך נסיון אישי , נסיון שאולי תוכל העזר בו. אני סובלת מהתקפי חרדה שהובילו אותי לדיכאון . אצלי התקפי החרדה כל הזמן משנים פנים ועד שאני " מתרגלת" לסימפטום אחד מופיע אחר. זה מעייף ומייאש ולא פעם אחת חשבתי כמוך שאני משתגעת, ושבוודאי אגיע למחלקה סגורה בקרוב. זה בדיוק חלק מהחרדה- הפחד מהשיגעון ואיבוד השליטה וזה באמת הרגשה נוראה. לגבי חוסר הביטחון, אני מאמינה שאם תתחיל טיפול תרופתי ההרגשה הכללית תשתפר ובעקבות כך יעלה גם הביטחון העצמי אך אולי כדאי לשקול טיפול פסיכותרפי ( שיחות). בטיפול כזה אתה יכול לדון בנקודות שגורמות לך לחוש כך ולקבל כלים להתמודד עם זה. כך בחשבון שזה תהליך ומה שלא תחילט צריך להתאזר בסבלנות ולא להתאייש למרות שלפעמים זה מאוד קשה בהצלחה ותמשיך לעדכן אותנו אם תוכל אריאל
כ"כ מזדהה איתכם! אני מרגישה אותו דבר בדיוק! יש לי פחד אדיר שאני אשתגע, פחד עצום מאיבוד שליטה, יאוש לפעמים, וגם אני פוחדת שיחשבו עליי שאני מוזרה או משהו כזה. חבר'ה- זה רק חרדות ולא יותר. הכל זה בראש שלנו. צריך לעבוד חזק חזק על הצד ההתנהגותי. ואין דבר העומד בפני הרצון. נאמר לי ע"י הפסיכולוגית שלי שלעיתים יש לאנשים רווח ממצב של חרדה. אולי זה נשמע משונה, אבל אנחנו בלבד אחראים למה שקורה לנו. אז נכון שלפעמים אנחנו נעזרים בתרופות וזה כבר רצון לצאת מהמצב... אני מצאתי את הקשר בין הרווח האישי שלי מחרדה, ועכשיו שזה במודעות שלי, אני עובדת על זה.
למייקל אני שמח על התגובות שקיבלת ועצם העובדה שגם אחרים הרגישו/מרגישים כמוך צריכה לתת לך פרספקטיבה על מצבך, אין כמו ללמוד מהניסיון של אחרים, ואתה בהחלט יכול לסמוך על התשובות לפחות כמו על התשובות של הרופאים, כך שהתודה היא קודם כל למגיבים. התרופות חשובות והן יכולות לפתור חלק גדול מהבעיות, במצב הזה צריך לחכות שהן יפעלו. אחר כך מתחילה העבודה האמיתית. התרופות משפרות את המצב, משפרות את הביטחון העצמי והתחושה הכללית, אבל הן לא עובדות ולא יוצרות קשרים בין אישיים, כאשר התרופות ישפיעו אתה תצטרך להתחיל לחיות ולעשות דברים רגילים ודברים שתמיד רצית וחלמת לעשות. כמובן שטיפול פסיכולוגי עשוי לעזור לך להתקדם ולהשיג את הדברים. לכן הטיפול השלם הוא תרופתי וגם שיחות, ובטח עשיה במציאות המשעממת של חיי יום יום. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש
