אפרים ודאונרים

שוב אני, לא מזמן הוריד אותי הרופא מטיפול בפבוקסיל. הייתי על ssri בארבע שנים האחרונות. הוא אמר שהם לא מטפלים במייג'ורים (בזה הוא כנראה צודק, משום שהיו לי כמה וכמה מאז התחלתי איתם) ושהטגרטול מטפל לי במיינורים. שאני לא צריכה את האנטי דיפרסנט. אם יגיע מייג'ור (והוא טוען שהסיכוי לזה נמוך בהרבה משהיה עד עכשיו) ניתן לטפל בו נקודתית בתרופות מקבוצה אחרת. השאלות שלי הן: א. האם זה נכון? כי זה מלחיץ אותי להיות בלי "אפרים" כלומר, בלי אנטי דיפרסנטס ולהיות מטופלת בטגרטול וריספרדל שהם שניהם "דאונרים" לפי מייטב ידיעתי. האם לא כדאי להוסיף כבר עכשיו אנטי דיפרסנט מאיזשהו סוג? אני נורא מפחדת מנפילה. ב. מהיא אותה "קבוצה אחרת" עליה הוא מדבר, איזה טיפול נקודתי אפשר לתת לדיכאון? תודה מראש לילי

אגב, במידה ואתה לא זוכר- האבחנה שלי היא מניה דיפרסיה, מאפיינים של בורדר ליין ולאחרונה הדביקו לי אבחנה של סכיזואפקטיב (איתה אני לא כל כך מסכימה). רק תזכורת

היי לילי עזבי את האבחנות, את בן אדם ששמה לילי, האבחנות לרופאים ואת לרגשות. אם אני מבין את כוונת הרופא אני אנסה להרחיב ולהסביר. באופן בסיסי קיימות שתי גישות, הראשונה היא מה שעשית עד היום, ליטול נוגדי דיכאון מראש למניעה של מצב דיכאוני ולהבטיח את עצמך. השניה היא ליטול כמה שפחות תרופות, הוא ציין שהסיכוי לדיכאון נמוך ואז אם הוא יבוא אז כבר נדע לטפל בו כמו שצריך. בדרך כלל בשנתיים הראשונות תמיד נותנים נוגדי דיכאון למניעה. אחרי חמש שנים ללא דיכאון עוברים לשיטה השניה. הבעיה והתחום האפור הוא בין שנתיים לחמש, עדיין אין הסכמה בין הרופאים האם לתת טיפול למניעה ויש יתרונות בלקיחת טיפול למניעה או שעדיף כבר לנקוט בשיטה של נחכה ונטפל אם צריך. בכל אופן הייתי שוקל גם את החשיבות של תופעות לוואי. אם אין תופעות לוואי אולי באמת כדאי להמשיך עם הפבוקסיל. אם ישנה ירידה ברצון המיני, הזעות, כאבי ראש שהם תופעות לוואי אז כדאי לרדת בפבוקסיל. עם זאת התשובה של הרופא מעודדת, הדבר החשוב ביותר הוא שהסיכוי לדיכאון כעת נמוך ביותר אצלך. גם התרופות הנוספות שומרות עליך מפני דיכאון מפני שהם מייצבים - מלשון יציב. לכן הדבר החשוב הוא לא לפחד כלל, שתי הדרכים הגיוניות במיוחד שאת כבר ארבע שנים יציבה וזה מה שחשוב. מצטער על התשובה הארוכה מעט, אני מקווה שהצלחתי להיות ברור. ביי דר' גיורא הידש