נמאס לי

נמאס לי מהכל אני בטיפול פסיכולוגי אני לוקחת פרימוניל 150 מיליגרם וניסיתי כבר יותר מידי סוגים ואני לא יודעת מה חעשות אני כל-כך משתדלת לא להרים ידיים אבל החרדות והדכאון שוברים אותי כל פעם מחדש הכל נראה שחור ובלתי פתיר נמאס לי מהפחד ונאס מהבכי אני נופלת למטה כל הזמן מתי זה יגמר כי לא נשאר לי הרבה ברזרבה.סליחה על האורך פשוט נמאס לי גם לראות מה שזה עושה לאנשים שאני אוהבת.

אל תתיאשי, תנסי לראות את התמונה מלמעלה, ולא בעיניים צרות. משום שכשתעברי את התקופה הזאת, ואת תעברי, תראי שיש טעם בחיים! ואפשר לשמוח ואפילו להיות מאושרים מדי פעם! תמיד תדעי שכמו באופניים, כשקשה סימן שנמצאים בעליה. אם הפסיכולוגית שאת הולכת אליה לא עוזרת תנסי ללכת למישהו אחר. או שתפרסי בפניה קצת יותר מתחושותייך כדי שתוכל לעזור ביתר קלות. תנסי לדבר עם חברה או חברה או בן משפחה קרוב, ולרוקן קצת מתסכולייך, או שתוציאי הכל על הדף, אבל באמת הכל הכל, כל הרגשות והסערות שנשמרו בפנים. זה מאוד מקל. שאבי כוח מין המיטב שבך, ודעי שיש מי שזקוק לך ואוהב אותך, זה בטוח. לא יודעת אם את מאמינה בזה, אבל אני חושבת שלכל אדם יש תפקיד בעולם הזה, ולכל אחד בפנים יש משהו מאוד מיוחד (הרוח), שאם נהיה אמיתיים ובלי יותר מדי רחמים עצמיים נצליח לחשוף אותה ובעזרתה לעזור לכל העולם. אבל דעי שתהליכים כאילו ארוכים מאוד, תהליכים של כל החיים.