יש לי בעיה

שלום אני אורית ואני בת 18 ויש לי בעיה, אני לא כלכך יודעת איך להגיד את הבעיה ואני לא מצליחה למצוא את המילים הנכונות לתאר את מה שקורה לי. אני בוכה כמעט כל הזמן, מסתם דברים, אני יותר מדי רגישה אני חושבת, אם משהו לא מוצא חן בעיני אני בוכה או אם חבר שלי אמר משהו לא במקום אני בוכה. אחרי זה אני נכנסת למין דיכאון כזה ומרחיקה אותו ממני אומרת לו שלא יגע בי ושיעזוב אותי, הוא מסכן לא מבין מה קרה לי ולמה אני דוחפת אותו ממני. לפעמים אני מתחילה פתאום להעלות דברים שקרו פעם ולהגיד לו שאלו ה סיבות למה שאני מרגישה, אני נכנסת למין דמות שהיא הנפגעת ושמותר לה להגיד הכל ואף אחד לא יפגע ממנה. אני אומרת דברים לא יפים בכלל זו מין התקפת זעם כזו, ואחר כך אני מבלה את כל היום בלכעוס על עצמי ולנסות להבין למה אני עושה את זה בלי הפסקה. חבר שלי כל הזמן סולח לי ואני מצד אחד מפחדת שיום אחד הוא יתפכח ויפסיק לסלוח ומצד שני אני כבר משתוקקת לראות את התגובה שלו כשהוא יתפוצץ... מה יש לי למה אני ככה למה אני כל הזמן רבה איתו על דברים שוליים ושטותיים ולמה אני לא מסוגלת לעבור בשתיקה על שטויות? למה אני ממשיכה עם זה כל הזמן? אני כבר לא יודעת מה לעשות וחשבתי אולי שיש לי איזו שהיא מחלה ואני פשוט לא מודעת אליה. אז בבקשה אם אפשר לקבל איזה שהוא קצה חוט לבעיה שלי אני אשמח.

לאורית במכתבך בולטת הרגישות הרבה שלך והמודעות העצמית, עם זאת מודעות ורגישות פעמים רבות גורמים לכאבים ולאו דווקא לחיים יותר קלים ופשוטים.... נראה לי שאת יכולה להפיק תועלת רבה משיחות=פסיכותרפיה, ולהבין את עצמך טוב יותר ולהתפתחות נפשית ורוחנית לאינטגרציה רבה יותר של אישיותך. שבת שלום, דר' גיורא הידש