ושוב, הציפראמיל ומינוניו...

שלום לד"ר הידש אני נוטלת ציפראמיל 10 מיליגרם במשך כשבועיים. בבוקר עם הארוחה. מניסיון קודם ,הציפראמיל גרם לי לתופעות לוואי איומות כשנטלתי 20 מיליגרם על ההתחלה. לכן הפעם העניין יעשה בהדרגתיות. אממה... אתמול העליתי את המינון ל2 מיליגרם, והתחילו לי בחילות מוגברות יותר(ממש מעיקות) וזיעה מוגברת יותר(לא היסטרי). אז מה עכשיו? הפסיכיאטר שלי שש להחליף לי את הכדור ואני טוענת שיש תקווה, כי במינונים הקטנים זה לא הזיק לי וחשתי שיפור כלשהו אפילו רק לאחר שבועיים, שיפור בויטליות וכ....מה גם שהבנתי שציפראמיל אמור להיות עם הכי פחות תופעות לוואי מהכדרוים האחרים. שאלתי היא, האם כדאי ליטול יום לסירוגין כדור 10 מיליגרם וכדור 20 מיליגרם עד יעבור הזעם? או שהתופעות הללו משמעותן שאני רגישה ואו שכדאי שאשאר על המינון המצחיק של 10 מיליגרם או שאעבור לכדור אחר? בנוסף כתב כאן בעמודים קודמים, שלאדם שהדיכאון הפך אצלו מרכיב באישות(כמוני,לדעתי) התרופות לבד לא עוזרות. התחלתי טיפול פסיכולוגי אבל הפסקתי אותו כי לא יכולתי לעמוד בהוצאה הכלכלית. אבל מצד שני, אני רוצה למצוא איזו קרן אור לפחות לתקופה הקרובה שהיא חשובה לי מבחינת קריירה בדוגמא שלי אנימתפקדת כביכול, עובדת חיה, עצמאית, וכ... אבל מבפנים-מתה כבר שנים ארוכות(לא זוכרת סיפוק ממשהו מזה שנים)עושה את ההכרחי מבחינת עבודה ומשפחה וזהו. אה ואני בת 27,האם ניתן לומר שזה דיכאון שהפך לחלק מהאישיות? ושאלה אחרונה, האם חרדה חברתית, ובכלל חרדה הימנעותית מכל מיני סיטואציות שברבות הזמן גורמות למירמור עצמי, האם הנ"ל יכול לגרום לדיכאון מבחינה כימית במח, למרות שבמקור לאדם יש הרכב כימי (סרטונין וכ...) שאינו בעייתי ? מקווה שהובנתי.תודה תודה על מענה לכל השאלות! שואלת

שאלתך טובה מאוד, ולדעתי התשובה היא שכן: חרדה חברתית והימנעותית יכולה לגרום לדיכאון שהוא דיכאון לכל דבר,כמובן.דווקא אדם שרוצה לפרוח אבל נאלץ להימנע דברים מסוימים עקב חרדות-ירגיש מאוד מאוד מדוכא.כאילו משהו שהיה אמור להיות לו ניטל ממנו.

לשואלת, ראשית לגבי הציפרמיל, את יכולה לעלות בהדרגה וכל רעיון טוב, גם 10, 20 מג' לסרוגין מדי יום זה בסדר, אני לא סיבה למהר במיוחד ולכן ההדרגתיות ומניעת תופעות הלוואי ובעיקר התחושה ברום הבטן כדאית. דווקא הייתי מחכה עם הצפרמיל ולא מחליף אותו. ישנה הסכמה בין הרופאים (ואין זה מדעי), שדווקא האנשים הסובלים מתופעות הלוואי הללו יגיבו טוב יותר לתרופה נוגדת הדיכאון. לכן הייתי ממליץ לעלות במינון בהדרגה עם כמה שפחות תופעות לוואי ולחכות להשפעה גם אם התהליך יותר איטי ולוקח זמן. כך גם טיפול פסיכולוגי, בהחלט מומלץ בעיקר בגיל צעיר, אבל שום דבר דחוף, תחכי להשפעת הציפרמיל ואז תשקלי ברצינות להוסיף את הפסיכולוגיה. כל התנהגות הימנעותית וחרדה גורמים לתחושה של החמצה, אני חושב שיש לך תחושה של החמצה וזו הבעיה, אם ישנן מחשבות רבות על החמצה ולעתים גם החמצות אמיתיות הדיכאון עלול להצטרף. כאן עלולים להכנס למעגל סגור - החרדות גורמות להחמצות אשר גורם לדיכאון, הדיכאון מוריד את הביטחון העצמי, החרדות מתגברות וגם ההסתגרות. חבל - לעתים כאן המקום להוסיף תרופות. בקשר לגוף ונפש. אני חושב שאי אפשר להפריד, הגוף משפיע על הנפש והנפש על הגוף. אני מקווה שהצלחתי לענות על רוב השאלות. ביי דר' גיורא הידש