מאניה דיפרסייה לד"ר הידש
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום רב כיצד היית מתאר מאניה דיפרסיה, אני סובלת מדכאון כבר כמה שנים ורק לאחרונה התחלתי להשתמש בכדורים(ציפרמיל/רסיטל), הדכאון מופיע בד"כ בערב לילה וביום יום אני מתפקדת ועובדת אך קשה לי להגיע להחלטות בנוגע לעתיד שלי ואני מאוד מפחדת שאם התחיל ללמוד אז כשאצטרך ללמוד בערב אז לא אוכל לתפקד בגלל הדכאון שמופיע לי תמיד בערב, האם עצם זה שאני בסדר ויחסית שמחה ביום ובערב מדוכאת זה אומר שיש לי מאניה דיפראסיה, יש רגעים שאני שמחה ממש ואז פתאום בדאון אבל בדרך כלל יש ימיים שני מרגישה טוב ויש ימיים שאני בדכאון, הייתי מעוניינת לדעת מה אתה חושב. תודה
היי קרן. טוב שהתחלת ליטול תרופות - זה יעזור לך. אני לא חושב שזה מניה דיפרסיה. אחד מהמאפינים של דיכאון זה האופן הגלי שלו - יום ככה יום ככה...שיהיה בהצלחה.
לקרן מאניה היא דבר די מוגדר כאשר מרגישים טוב באופן חריג ועושים דברים ללא שיקול דעת ואחר כך מתחרטים עליהם (בזבוז כספים, פעילות מינית ללא גבולות וכך הלאה.), לכן ססביר להניח שאינך סובלת ממאניה. כך שגם בדיכאון יש גליות מסויימת וחשוב שהתחלת טיפול ותרגישי טוב יותר בהצלחה דר' גיורא הידש
קודם כל תודה רבה על הקדשת זמנך! ברצוני לקבל את דעתך לגבי אבחנה שקיבלתי.בכדי לעשות זאת אני חייבת לספר לך את כל הסיפור למרות אורכו...התגייסתי לצבא ללא רצון אלא בגלל שהייתי חייבת. מצבי רוח הופיעו עוד לפני הגיוס אך לא נזקקתי לתרופות! אני זוכרת שהרבה דברים השפיעו עליי בחיי ולא התמודדתי עמם. גירושין של הוריי בעודני קטנה. אחותי שאובחנה כחולת שזפרניה,לפי דעתי ועת אימי אבחנה זאת מוטעית זה קרה עוד ברוסיה ואימי אמרה לי שאין לנו אף אחד במשפחה שחלה אי פעם במחלת נפש. תמיד פחדתי להיות כמו אחותי.בבית תמיד היו מריבות עם סבתא ואחותי כבר כאן בארץ.בגיל התבגרות גיל 15 בת דודתי נהרגה בתאונת רכבת וזה השפיע עליי מאוד מהגיל הזה אני זוכרת תנודות במצב הרוח שלי עליות וירידות במשקל הגוף והתעסקות יתר עם עיניין זה.אך אף פעם לא ניסתי להתאבד או לבצע משהו קיצוניי.התגייסתי לצבא וכבר בטירנות ראיתי קבן רציתי לצאת לברוח הרגשתי מחנק שיקרתי לו ואמרתי שיש לי מחשבות אובדניות כדי לצאת. בעצם כל המשברים שלא טיפלתי בהם עלו וצפו מעל פני המים כמו שמן בגלל שלא השתמשתי בסבון וזה העיק עליי כל תקופת הצבא .לא יצאתי מהצבא בגלל לחץ מהבית ובגלל פחד של לא להיות מקובל בחברה הישראילית אך גם ככה אני לא יכולה להמשיך,אחרי הטירונות ראיתי עוד קבן ניסיתי לצאת לא יצאתי.. הוא הוריד לי פרופיל המליץ על תרופות ושיבוץ קרוב לבית. אוקי בנתיים אני הייתי בבית בגימלים ואין לי כוח או חשק או לא יודעת מה עוד.? לצאת מן המיטה לעשות משהו עם עצמי . לקחת את עצמך בידיים זה קל מאוד להגיד אך לא לעשות.אז המשפחה לקחה אותי לפסיכיאטר פרטי ובמקרה זה אותו קבן שראה אותי בצבא.הוא המליץ לי על תרופות נגד דיכאון בהתחלה נתן לי רומרון ואחר כך החלפנו את זה איתו ביחד ללוסטרל וככה שירתתי עם כדורים. הם עזרו לי קצת אך היו נפילות גם עם לוסטרל.מצב רוח רע בכי מועקה הדברים האלה הופיעו גם עם כדו מידי פעם.ואז שאלתי את הקבן שהוא גם הפסיכיאטר הפרטי שלי"תגיד לי בבקשה למה הכדור לא עוזר לי הרי אני לוקחת אותו למה אני שוב נופלת למן דיכאון כזה?" הוא ענה לי"יכול להיות שזה לא דיכאון שזה אופי".נתן לי שבוע גימלים להתאושש .בשבוע הזה החלטתי על דעת עצמי מבלי להגיד לאף אחד להפסיק את הכדורים במכה אחת!התחלטתי לעבוד על עצמי עם ספר של לואיז היי"אהוב את עצמך ורפא את חייך" עשיתי טאי צ"י עם דוד שלי עבדתי על עצמי לבד! פתאום לקראת סוף שבוע הרגשתי עלייה דרסטית במצב רוח יצאתי ביליתי היייתי עם אנשים עשיתי את כל הדברים שלא עשיתי 4חודשים עשיתי ב4 יום.לא רציתי לישון.ביום שישי יצאתי למועדון שתיתי הרבה אלכוהול חגגתי יום הולדת לחברה. למחרת הלכתי לים בבוקר.כל הזמן עשיתי משהו. ביום ראשון שחזרתי מהבסיס הביתי גם לא הצלחתי לישון לא היה לי חשק אבל אני מתה מעייפות אז מה עושים? דיברתי עם דודה שלי ועם הקבן ונסענו לרמבמ. אולי שמו לי משהו במשקה??? רצו לאשפז אותי ליום אחד וכמה ימים ברמבמ מחלקה פתוחה אך אני ברגע אחרון ברחתי. כי לא חשבתי בחוכמה ולא שקלתי את מעשי חשבתי שרוצים לעשות ממני משוגעת כמו אחותי אז ברחתי .לא ידעתי שישר יזעיקו משטרה ויביאו אותי לטירה.אני סך הכל רציתי להרגע .הלכתי אכלתי משהו ונסעתי הביתה לישון אך פוגשת אותי משטרה בחוץ ומביאה אותי לטירה. הרופים החליטו שזה מניה דיפרסיה האם זאת גם דעתך או שיכול להיות שזה בגלל שהפסקתי לקחת תרופות במכה אחת? או אולי סיבה אחרת?
