סרוקסט ושיכנוע עצמי

כמו שענית לי בשאלתי הקודמת היתה השפעה פסיכולוגית שפחדתי מהכדור למחרת שוחחתי בטלפון עם הפסיכיאטר שהוא מנהל מחלקה ועסוק והוא אמר שנראה לו שמה שאני עוברת זה לא מהכדור אלא שאני מרשה לעצמי כי סוף סוף אחרי 30 שנה התחלתי בטיפול.אתמול שוב פחדתי וזה כבר היום החמישי שלקחתי כדור התקשרתי שוב כי נראה לי שאני קצת מבולבלת יותר שתקנית וקצת אפטית גם הזיכרון קצת נחלש אבל שוב המחשבות ותחושת הניתוק שהם מאוד דומים למה שהרגשתי לפני הטיפול בקלונקס פתאום גם הקלונקס פחות משפיע והרופא אמר שיש דיווחים על תופעות כאלה וזה דווקא טוב ומאז התחלתי לחשוב ללא הפסקה שאולי הוא טעה בכלל כי לא הסברתי את עצמי והרי אין הבדל בין מה שהרגשתי למה שמתואר ע"י אחרים כתופעות לוואי או הסתגלות,וכל היום המחשבות ותחושת הניתוק המוזר ובעבודה זה גובר כי אני לא אוהבת אותה וכשאני שמה לב לזה אז כבר אני מביאה עצמי למצב שבו רע לי גם במקומות שכן היה לי טוב יום לפני.אז אם אני בכוח השיכנוע העצמי מחמירה את מצבי כיצד אוכל לשכנע את עצמי שהכדור יעזור איך מגייסים אופטימיות ואמונה ואם לא האם יש בעיה לכדור לעבוד?ולמה הקלונקס כבר לא מרגיע טיפה את המחשבות והעיסוק בזה?

לרוני מזל שהקלונקס לא יודע לחשוב ואין לו חרדות, המזל הוא שהכימיה והכדורים עובדים גם אם מאמינים בהם וגם אם לא. נכון, עדיף להאמין בטיפול ולהאמין שהטיפול יעזור, אבל גם ללא אמונה הכימיה עובדת. כך שלמרות ההתלבטויות והשאלות הכדורים יעשו את שלהם ואת תרגישי טוב יותר... השאלות שלך מקורן בחרדות ואלו הן שאלות של חרדה, עם הזמן תרגישי טוב יותר וגם השאלות יעלמו ולא יעסיקו אותך. נקווה שבמהרה דר' גיורא הידש