מציאת כיוון בחיים

ברצוני להודותי כי אינני מחפשת מזור לכאבי כי אם תשובות לתהיותי ולמרות כי אינני בטוחה כי זהו המקום בו אוכל למצוא תשובות אלו, ההני מקווה כי תוכל למצוא דרך לעזור לי. אני בת 21 והשתחררתי מקבע לפני כחצי שנה בדרגת סגן, שרותי הצבאי לא היה קל, אולם מאתגר וממצה. כמו רב בני הנוער אשר ניפלטים משרשרת המסגרות החברתיות שחיו בהן עד כה גם אני נמצאת בנקודה בחיי, בה לי הזכות והחובה לבחור בעצמי את המסלול בו ארצה לצעוד, אותו מסלול שנבלע בין מגוון האפשרויות וריבוי האופציות. חשוב לציין כי מאז שהייתי ילדה אהבתי הגדולה היתה משחק - בעיקר תיאטרון. למדתי 5 שנים משחק (לפני הצבא) ב"צוותא", ואפשר בהחלט לומר כי הצלחתי שם רבות ואף קיבלתי סיפוק רב. אני לא אשקר ואומר בפה מלא כי כל יום שאינני פועלת בתחום מקבל טעם של יום מלא החמצה, אולם כאשר עלי לבחור בצורה שכלתנית את מקצועי העתידי - "קושי" זהו לא תיאור שמתחיל אפילו לתאר את המסלול שאצטרך לעבור ואף את אורח חיי במידה ואבחר בתחום זה כמקצוע. זאת ועוד שכיום ה"פריצות" הגדולות של שחקנים אינם דרך לימודי 3 שנים משחק אלא דרך אודישנים אשר אינם מחייבים כל לימוד קודם. שאלתי את עצמי רבות מה באמת אני רוצה לעשות כמקצוע בחיי ומלבד התשוקה הבלתי נילאת הזו למשחק הנני יודעת כי אני סופגת סיפוק רב בלטפל באנשים, אם דרך משחק ריגשתי והצחקתי - או במילים אחרות נגעתי באנשים, אם במשחק התחברתי למגוון דמויות כדי להבין אנשים: ניתן לומר שברז הצמא שלי מתחיל לטפטף שם. (כמובן שהנני מדברת על טיפול נפשי). ברצוני לברר ולדעת על לימודי הפסיכיאטריה - מסלול שאני מאמינה שיעניין ויאתגר אותי מאוד. איזה מסלול זה ? כמה שנים? היכן ניתן ללמוד זאת? האם זהו מסלול אשר מוגדר כהתמחות מתוך לימודי הרפואה או אולי זהו תחום בפני עצמו? . למעשה - השאלה הגדולה מכולם ומעל הכל היא האם חיי יהיו חסרים כל כך אם לא אלך לכיוון המשחק וכמובן שעלי לשקול את כל ההשלכות הנילוות לכך או שאוכל להרגיש מלאה גם אם אמלא את עצמי בלימודים אחרים אשר ירוו את צימאוני האינטלקטואלי ובד בבד אתור אחרי האודישנים - האם לא אקום יום אחד ואחוש כי לא עשיתי מספיק על מנת להצליח בעולם המשחק . ברור לי כי את התשובות הסופיות אאלץ לתת בעצמי אך איש חכם אמר לי פעם כי אין חכם כבעל ניסיון - מכאן כי ברצוני להיעזר בניסיונך הן האישי והן המיקצועי. אני רוצה להודות לך מראש על זמנך ועל תגובתך . הממתינה .

לחולמת שלום: את מתארת כאן סיפור טבעי לחלוטין-שמתרחש לכל מי שיצא לאוויר העולם ממסגרות. אני יכול לספר לך כי אני נמצא במצב הזה כ- שנה וחצי. נכון אין חכם כבעל ניסיון ואני עברתי ועובר מהלך כזה בחיים. חשוב: פרשתי מצה"ל אחרי 24 שנות שירות.

ראשית ברצוני להודות לאלי על דבריו, שכן הבנתי כי לא משנה כמה אדם ילך - הוא עדיין ייזקק לאותן השאלות ובסיומם לאותם התשובו. לדר הירש : אשמח לשמוע חוות דעתך ואף על המלצתך על המקצוע בו אתה בחרת . עדיין ממתינה ועדיין חולמת