לכולם
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
איני יכול שלא לשתף בהרגשת המועקה הכבדה מהאירועים ברצועת עזה ביומיים האחרונים. עם חדשות כאלו הכל נעשה קטן יותר, מתגמד ואולי לא חשוב. בכל זאת צריכים להמשיך כאלו הכל כרגיל. איך אתם מתמודדים? הידש
Shit happens נשמע מטופש, אבל אם חושבים על זה לעומק זו בעצם מהות החיים ואין מה לעשות בקשר לזה.
אני מיד נכנסת לצום תקשורתי איך ביכולתי להתמודד עם מידע שכזה בימים כאלה אני צורכת יותר כדורי הרגעה תודה על ההתענינות
נשארה רק התקוה שיהיה טוב ושלא יקרו עוד אסונות כאלו.. אך לצערנו זה נראה רחוק מאוד כרגע, נקווה שאף אחד לא יאבד קרוב משפחה במלחמה הארורה הזו,הפחד העיקרי היא שלי ולמשפחתי וחברי הקרובים זה לא יקרה , מתי יהיה לנו שקט ? מתי נהיה יותר "נורמלים" ושהחדשות המרעישות ביותר יהיו חדשות מזג האויר?? כבר 56 שנה ועוד לא הגענו למנוחה ולנחלה, שיהיה רק טוב ושיבוא השלום במהרה בימינו.
שותקים... נאלמים מול הכאב העצום הזה שלא ניתן לשאת... יש מי שאינו יכול אפילו להוציא ולשחרר את הכאב החוצה... הכאב הזה... הכאב שמתנגש בכל הדפנות בפנים וזועק לשמיים בשתיקה אחת גדולה... איש איש וכאבו עימו בעמקי ליבו שלו בימים של מוות, ימים של סוף, ימים של אין בימים כאלה גדל הפחד, מתעצמת החרדה לאבד את מי שקרוב החרדה לאבד את המעט שנשאר לנו, את המעט שמחזיק אותנו וקושר אותנו בחוט דק לקרקע העולם הזה... מאבדים קשר... מתנתקים... מי שמתאבל על אובדן מידי יום, שעה, שנייה - אצלו לא מתגמדים הדברים הם רק תופסים מימדים שטניים של דיכאון וחרדות להמשיך כרגיל? בבדידות אין קץ? ללא בית? ללא חיים? בכזה חוסר בטחון משווע? להמשיך להתאבל על החיים שלך עצמך שאיבדת? שלא היו ולא יהיו עוד לעולם? להמשיך ולכאוב את כאב העולם הזה??? כיצד ניתן לשאת את התופת?
מי שיש לו חרדה כל השנה פיגועים לא מזיזים לו ...הוא בלאו-הכי בחרדה.. להיפך עכשיו גם אנשים "נורמליים" במצב שלו- בחרדה ולכן הוא לא לבד בתחושות שלו. מה שיש בעזה זה כסף קטן מאד לעומת כל הפיגועים הקשים שהיו בשנה האחרונה בחיפה, ירושלים ותל-אביב. אז זה היה באמת מכה קשה. אל תשכח שעזה זה למעשה איזור מלחמה (כמו לבנון) ולא חלק ממדינת ישראל האזרחית. גם היהודים שגרים שם הלכו לשם, לדבריהם, מתוך שליחות רוחנית, כאשר גורמי הסיכון נלקחו בחשבון.
אני סובלת מהתקפי חרדה אז ככה שהמצב הבטחוני לא תורם לשיפור הרגשתי. אני פשוט נמנעת מלשמוע חדשות, פוחדת, רע כ"כ ומקווה בקריאת השמות שאני לא מכירה מישהו. כי בפיגועים שקרו ששמעתי אנשים שאני מכירה זה עשה לי ממש רע.
