ל"עצובה"-המשך דיון מערכת יחסים בין מטפל למטופלת

הי, כתבתי לך כבר אז, שדבריך נגעו לליבי כי הם כ"כ קרובים למצב שלי.. אני לא באמת יודעת אם אנחנו מדברות על אותו מטפל (סתם צחקתי שאמרתי "מאכזב סיסטמתי"), אבל סביר שזה קורה הרבה. פעם חשבתי שזה יעיל לטיפול כשהמטופל אוהב ומעריך את המטפל. השאלה היא אם יש גבול לרגשות ההלו ואיך שמים להם גבול?! אני מטופלת שמאוהבת במטפל שלה, אפשר לומר אובססיבית משהו כלפיו...האם זה עדין טיפול יעיל???!!! דבר נוסף שקורה איתי לאחרונה, אני מאוכזבת ממנו מאד. שכלית והכרתית נראה לי שאני מאוכזבת כי הוא לא מצליח לעזור לי ( נעזוב את ההתיחסות לסוגיה האם ההרגשה מוצדקת, האם נתתי מספיק צ'אנס, לאיזו עזרה אני מצפה וכדומה..), אבל, הוא העלה את השאלה, אולי אני מאוכזבת ממנו כי אני לא יכולה לקבל מה שאני רוצה (מערכת יחסים זוגית...) בכנות, אני לא יודעת לענות על זה!!אולי זו האכזבה? אולי זה מעצים אותה? מה עושים אם זה אכן המצב?? ( מצד אחד -נדמה לי שאני לא באמת מאוכזבת מזה, בדיוק כמו שאני לא מאוכזבת שאין לי מליון דולר. מצד שני- זה לא כ"כ דומה, כי כאן המצב כביכול תלוי גם בי וקיים סיכוי כלשהוא..ואילו במקרה של המליון דולר, זה לא תלוי בי והסיכוים קלושים..) אז זהו.בסוף אני אשתגע, כי אני בקושי מחזיקה מעמד.

לטלי. אני נמצאת כבר כמה ימים אחרי ה'תקרית' ומרגישה הרבה יותר טוב. היום אני כבר ניפגשת איתו שוב, ובמהלך הימים שעברו, דברתי איתו מספר פעמים בטלפון. אני חושבת שהמיקרה שלך פשוט יחסית מכיוון שמדובר בהתאהבות מוכרת ונפוצה מאוד ולכן המטפל שלך גם ענה לך בצורה חד משמעית שלא תקבלי זאת ממנו. להערכתי מתרחש כאן תהליך העברה, ועלייך להעריך את המטפל שלך על יחסו הכן והמיקצועי. במקרה שלי, שנינו נמצאים פחות או יותר באותו מצב, ישנן אמירות גם מצידו שהיה רוצה שהמצב יהיה אחרת, שהיינו יכולים לגעת, לחבק, לנחם, ואפילו לא באופן מיני, אנחנו מדברים בין הפגישות לפחות פעמיים בטלפון, כל פעם בתירוץ אחר ולכן כאשר אני רואה שאיני מסוגלת להתקרב אליו למרות הידיעה הברורה שהוא רוצה אני מוצאת את עצמי כועסת ומתוסכלת, פגועה ונעלבת. אני כועסת על החולשה שלי כלפיו מכיוון שהיתי רוצה להרגיש בשליטה, הייתי רוצה להיות חזקה כמוהו, למרות שבמקרה שלו יש לו הרבה יותר מה להפסיד... כועסת בעיקר על המציאות שהיא כל כך בלתי אפשרית, כועסת על ועדת האתיקה שלהם שלא משאירה למטפלים את זכות הבחירה ולא מאמינה בהם, נכון שגם בחוקים יבשים יש לפעמים הגיון אבל מה יותר הגיוני מזה שאם הוא עצמו טוען שהיה רוצה לחבק אותי, שאכן יעשה זאת? דרך אגב, כמה זמן את כבר בטיפול? האם ההתאהבות החלה בהדרגה? האם אתם מדברים על זה? שיהיה שבוע טוב

הי לך, אני מקווה שאת כבר פחות עצובה.. אולי לא הסברתי את עצמי כראוי. אני אכן מאוהבת במטפל שלי וזה דבר שהגיע בהדרגה.. אבל אני חושבת שאהבה שלי אליו היא לא בקטע מיני, אני לא נמשכת אליו מינית, אני פשוט מתה עליו יותר כמו חברה או אבא (שחסר שלי כבר 20 שנה, למרות שהוא חי), רק בהקצנה.. למשל, אני מאד רוצה ממנו חיבוק (אבהי, מנחם) והוא לא מסכים לתת מסיבות ידועות ומובנות..אבל הוא מסביר ואומר כמה הוא היה רוצה לתת את החיבוק, וכמה הוא מחבק אותי גם בלי לגעת ..וכדומה. אין לי ספק שהוא אוהב אותי!! ואנחנו מדברים המון על כל המצב הזה (גם בטלפון בין הפגישות). תראי,מדבריך נשמע, שהוא רוצה אותך כמו שאת רוצה אותו, אך אתם חייבים לעמוד בתקנים האתיים וזה מעצבן. אני לא חושבת שהוא רוצה אותי או חושב עלי באותה כמות ואיכות שאני חושבת עליו..אבל הבעיה שלי שאני לא מצליחה למקד כמה זה דופק אותי ואת הטיפול :( אגב, בבקשה תאמרי לי שהשם שלו לא מתחיל ב-י'...