לד"ר הידש המסור

אני נמצאת כשנה בטיפול פסיכותרפי אצל פסיכיאטר מעולה. אני מרגישה שיפור במצב והצלחתי להשתחרר מקשר הרסני שהיה לי במשך 10 שנים. הבעיה מתחילה כאשר אני חוששת שתהליך ההעברה כלפי המטפל הולך ומתגבר וחוששת לשתף אותו בזה כדי שלא להרתיע אותו. בשיחה שניהלנו הוא אמר שהוא מרגיש קרוב אלי ויכול לשוחח איתי ושאנחנו מדברים באותה שפה וכו' ואפילו שהוא נמשך אליאולי( COUNTER TRANSFARENCE ?), אך הדגיש שלא יוכל להיות לנו קשר רומנטי (לפחות בשלוש השנים הבאות). האם לשתף אותו בתחושותי ולקחת את הסיכון שיפסיק את הטיפול או שמא לשמור זאת לעצמי ולקוות שאצליח להשתחרר מזה?

לאפי שלום, אני שמח שהטיפול עוזר ואת מצליחה לבצע את הדברים שרצית ולא היו לך את הכחות לבצע אותם לבד עד היום. עם זאת את במצב פגיע וגם זקוקה לתמיכה ולכן אין זה פלא שפתחת רגשות עזים כלפי אדם שתומך בך ומבין אותך. אף פעם לא נוכל לדעת אם מדובר על "רגשות אמיתיים" או רגשות שהם תלויים במצב המיוחדד שבו את נמצאת היום. זו הסיבה שהיחסים בין מטפל ומטופלת אסורים. למטפל יש עמדת כוח שיתכן שהוא ינצל אותה ויתכן שלא, אבל כדי למנוע כל ספק אסור על קשר, וטוב שכך. יתכן שכעת עם כל הכאב הדבר הנכון ביותר הוא לסיים את הטיפול, במידה ותבחרו להמשיך (וכמבון שיש לכך יתרונות טיפוליים), תצטרכו לדבר על הדברים ולעבוד על כך שהרגשות יועברו לאדם אחר שיהיה בן זוגך ולא למטפל. שבת שלום דר' גיורא הידש

מאחר והמטפל בחר לשתף אותי בתחושותיו כלפי, קשה לסגת אחורה... ברור שלא נוכל להתקדם למקום רומנטי אך האם ישנה מניעה לקשר ידידותי במקביל לקשר הטיפולי? או האם מרגע שנסיים באופן רשמי את הטיפול יש צורך ב'תקופת צינון' מסויימת? תודה.