מאניה דיפרסיה

אני שואלת בעבור אשתו של קרוב משפחתי ניצול שואה כבן כ-70 סובל כפי הנראה ממאניה דיפרסיה. ביטוייה של הבעיה היא בכך שיש תקופות (מס' חודשים וגם שנה +) שהוא נמצא בדיכאון, עצוב מסתגר, ממאן לצאת את הבית קורע את הלב. לאחר תקופה כזו מגיעה תקופה של התרוממות רוח, מצב רוח טוב, נהנה מקשר ומפגשים עם הבריות, אך הקיצוניות מובילה לפטפטנות היפר אקטיבית, לעיתים דיבורים מוקצנים, ופזרנות הגובלת בהחלט בבזבזנות, ולמאניה של קניות, (שבחלקן נשארות בשקיות הקניה, מדובר במשפחה מהמעמד הבינוני שכל חייהם התפרנסו וחיו בצניעות). הבעיה היא שבתקופת הדיפרסיה קשה לעודד אותו בעוד שבתקופת המאניה, התנהגותו ודיבוריו לעיתים מביישים ורצונו להיות חביב בעיני הבריות מעודדת אותו לרכוש כל מה שמנסים לדחוף לכל לקוח שנראה כפתי. אשתו סבורה שהוא מודע לבעיה באופן חלקי, אך כשהיא רוצה להביאו לטיפול כלשהו הוא טוען שכולם מטורפים והוא הנורמלי היחידי. אודה לכל עצה כיצד לייצב את מצב רוחו ולמנוע את התנודות הקיצוניות הללו.

לזיוה שלום, בדרך כלל קשה מאוד להביא אדם לטיפול במצב של פעילות יתר. הרבה יותר קל להביאו לטיפול במצב של דיכאון כאשר הוא סובל. שבוע טוב דר' גיורא הידש