שאלה למשתתפי הפורום בעיקר וגם לד"ר הידש

אני משכנעת את עצמי יותר מידי בזמן האחרון, שהכל בסדר, שאני חזקה ויכולה להמשיך לחיות כמו כולם - נורמלית. שאני נורמלית. סיגלתי לעצמי שגרת חיים "רגילה", עבודה בעל ובית. הכדורים שאני לוקחת כל ערב? אה, זה סתם, חיזוקים. הבכי שחונק את הגרון ואני משתיקה מידי פעם? אה, זה קורה לכולם. ויותר מידי פעמים בזמן האחרון אני חייבת להוציא כל טיפה שבי של משמעת עצמית וכח רצון כדי לא להתפרק שוב.... כבר חצי שנה עברה מאז האישפוז האחרון. זה המון זמן. כבר חצי שנה שאני מבטיחה לעצמי שהכל היה רק משבר אחד גדול שעבר ונגמר. כמו אש ברחתי מהפסיכיאטרים, והפסיכולוגים והכל אחרי האישפוז האחרון, לא ראיתי אף אחד מהם מאז. והכל כלפי חוץ בסדר ורגיל ונחמד, ובפנים מין סערה קטנה מתקרבת ובאה, כמו כאילו התחלתי מאותה הנקודה הראשונה בה פניתי אל מערכת בריאות הנפש מלכתחילה. מה שאני שואלת בעצם... כולם מרגישים ככה? ככה ה"בינוניות" מרגישה?

לצימוק שלום, אני ממהר להשיב ומקווה שיהיו תשובות רבות. בכל אופן לצערי אשפוזים לא מעטים נחווים כטראומה ואחר כך ישנן תגובות מהסוג שאת מרגישה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

צימוק צר לי לשמוע את המצוקה שלך. אני גם עברתי משבר לפני קצת יותר משנה, משבר פסיכוטי בעקבותו הייתי מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית ולקחתי תרופות וגם היום לוקחת עדיין חלק מהן. אני לא יודעת מה הייה המשבר שלך, אבל נשמע לי שמה שאת חווה כעת הוא לא מאוזן, נשמע כאילו שמשהו אצלך מבפנים כואב ומעורער, לא כמו כשנמצאים במצב מאוזן של תפקוד "רגיל" (אני שונאת את המונחים האלה - "רגיל" "נורמלי"! אבל פשוט אין לי מילים אחרות לתאר את מה שאני חושבת). חבל לי לשמוע שהאשפוז הייה חווייה קשה כזו בשבילך, ושברחת מכל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. לפעמים הם גם יכולים לעזור, צריך לדעת למצוא את האנשים המתאימים, שמתאימים לך, ושתרגישי איתם מספיק בטוחה כדי להיעזר בהם. נשמע לי שאת צריכה עזרה, שהמשבר לא חלף ונגמר, שיש עוד דברים בפנים שמציקים וכואבים לך. אני מקווה שלא פסלת את כל אנשי הטיפול, בטוח יש מביניהם אנשים טובים שיוכלו לעזור לך. אני במקומך הייתי חוזרת לטיפול גם אצל פסיכולוג וגם אצל פסיכיאטר, זה מה שאני עושה עם עצמי. האשפוז במחלקה פסיכיאטרית הוא כמו טיפול נמרץ למי שעבר תאונה, אבל אחר-כך צריך להמשיך בפיזיותרפייה אם רוצים להחלים הכי טוב שאפשר. לא תמיד אפשר להתגבר על הכל לבד. בגלל זה אני המשכתי בטיפול גם אחרי האישפוז, ועד היום אני בטיפול אצל פסיכולוג שיש לי קשר טוב איתו ובמעקב אצל פסיכיאטר שגם הוא אדם יקר וטוב (שניהם אגב, לא קשורים למחלקה שבה הייתי מאושפזת). ואת יודעת מה, חצי שנה זה לא כל כך הרבה זמן בכדי להחלים ממשבר נפשי. ועוד משהו - אני מכירה את מערכת בריאות הנפש מכל מיני כיוונים, בתור סוג של מטפלת ובתור מאושפזת, לפעמים מחלקות פסיכיאטריות בבתי-חולים הן באמת לא מקום סימפטי כל כך, אבל לא בכל מקום זה ככה, ולא כל המטפלים אותו הדבר, הם אנשים עם גישות שונות, אישיות שונה. בשבילך אל תעשי הכללות. איפה שאני הייתי מאושפזת למשל מנהל המחלקה הייה אדם נוקשה וקר, לא אהבתי אותו, ולעומתו הרופא שטיפל בי הייה בחור חם איכפתי ונעים, אבל אני בטוחה שלשניהם יש הרבה מאוד ידע לגבי טיפול באנשים שעברו משבר נפשי. את מוזמנת לשאול אותי כל מה שאת רוצה, מקווה שעזרתי לך במשהו תשמרי על עצמך ומאחלת לך שתרגישי יותר טוב

i have problem with hebrew fonts recently i had been here 6 month ago to announce that i find girlfriend and we are together dr hidash told me that my absence from the forum is good sign i talked today with my girlfriend about embaracing event that i had with tzimook