אוירת סוף קורס
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום לכם חברים שלי, למרות שאני לא מכירה אוצכם , אתם חברים שלי, כאלו שמסוגלים להבין ולהזדהות....... מכירים את האוירה הזאת של סוף קורס? במיוחד בצבא, כשיודעים שהנה או- טו- טו כבר נגמר הקורס.... ומתחילים לזרוק.... אתם יודעים מה...... כחה אני מרגישה בזמן האחרון, אוירת סוף קורס בנוגע לחיים שלי, ,,, ולכן אני מזלזלת בכל ולא אכפת לי מכלום, אז אני מאחרת ל "מסדר השכמה" מגיע באיחור לעבודה, גם שם "מנצנצת" ומנסה למשוך עוד דקה ועוד דקה ועוד שעה- עד שיעבור היום, ואז מה, אלך הביתה לאושר ולצהלה? למישהו שמחכה לי ואוהב אותי? לא, אני אלך לחרא אחר, לבדידות, ללהיות לבד, להכנס לפורום הזה, ולבכות, אם כי בזמן האחרון לא אכפת לי ואני בוכה קבל עם ועדה בעבודה וגם בלימודים, אני לובשת סמרטוטים, כמעט לא מחליפה בגדים, וממש לא מזיז לי שהם מלוכלכים, אף אחד לא מצלצל אלי, ואני אין לי למי להתקשר, לא מכינה לעצמי לאכול, אין לי כוח, אין לי חשק, למה לטרוח.... ללימודים אני עוד מופיעה, אבל כבר הפסקתי להקשיב ולסכם את ההרצאות, עבודות שיש להגיש- דוחה לרגע האחרון ועושה את המינימום שצריך. החדר שלי נראה כמו דיר חזירים, אין למה לנקות, אני לבד, כולם שונאים אותי ובצדק, אני תמיד בדיכאון, מי רוצה להיות בחברת אנשים עצובים? ואם אני לא בדיכאון, אני רוטנת וכועסת, רבה עם כולם, שונאת את כולם, רק עם חיות, בבמיוחד כלבים אני מסתדרת. .... אז זהו כמו שאמרתי אוירת סוף קורס, לא קמים בזמנים, לא מקפידה על "הופעה נאותה" , "מנצנצת" בקיצור זורקת... אתם יודעים מה... כי אני יודעת שז עוד מעט נגמר,, הקורס הזה , שלצורך העניין נקרא לו "חיים" עומד סוף סוף להסתיים...... מחר יום העצמאות, אנשים יצאו לבלות, יהיו ביחד, סתם פיקניק, סתם חברים , קופצים לפה קופצים לשם, אני, אני רוצה גם לקפוץ, מבניין גבוה, מגג, ממגדל, אבל... למה ? למה? למה? לא מסוגלת? אולי אני אקח איזה כדור, 9 מ"מ או משהו כזה.......אוף נמאס לי, כל כך נמאס לי לנסות לראות את האור? אם כבר איי פעם אני אזכה לראות את האור שבקצה המנהרה, יהיה זה האור של הרכבת שתדרוס אותי, אבל אני לא אמתין שהיא תדרוס אותי, כי אין לי סבלנות, אני עייפה, אין לי כוח, ושום דבר טוב לא יקרה
חוץ מלהזדהות אין לי הרבה מה לומר חוץ מהעובדה שאצלי זה גם המשיך רע מאד הפסקתי לעבוד הפסקתי ללמוד ניתקתי קשר עם כל האנשים הפכתי להיות הומלסית כמעט מושלמת טיפול תרופתי וטיפול בשיחות לא הצליחו לעזור לי למרות ששיתפתי פעולה כמיטב יכולתי אבל יצר ההרס חזק מהכל השיפור היחיד הוא שיש לי עכשיו גישה למחשב ובכל זאת העזתי והצלחתי לכתוב את כל זה בפורום מה לעשות אלוהים לא רוצה אותי למעלה כי גם בשבילו אני גועל נפש הדכאון מנצח את הכל גם את החים וגם את המוות
ילדה..אור..ירח מאוד קשה לקרא את שאת כותבת.... מכירה את ההרגשה.גם אם היא לתקופות לא ארוכות של חודשים אבל לאמר שאת גועל נפש? לאמר שאין בך כלום? הלוואי הלאי יכולת ביטוי בכתב כשלך....לכי תפתחי את זה תשתמשי בכלים היחודיים שלך-ואל תגידי "אין לי" מכירה את כל ההמלצות של הסביבה..."קומי ..תאספי את עצמך וכ'ו" כשבעצם לנשום זה הדבר היחידי שעוד אנו מסוגלים לעשות... אבל את יודעת מה? נסי לשנות את שמך..תחילה..לילדת אור שמש דברי אל התת מודע שלך באמירות חיוביות לגבי עצמך {אין לי מושג אם את בטיפול תרופתי} התת מודע שלך שומע אותך הרבה יותר ממה שאתה חושבת, בסוף תצליחי לשכנע אותו....יהיה ניצוץ ראשון של אור...ואחריו..עוד שניים והאור הזה ימשוך קירבה אלייך ..הבדידות תתמוסס לה..ולאט לאט אבל אל תחשבי לרגע שזה תלוי באחרים הכל תלוי רק בך בלבד תתחילי במחשבות חיוביות להתחלה בהצלחה
במקום להגיע למקומות שאין מהם מוצא , אולי כדאי לך לנסות ביקור אצל רופא פסיכיאטר ותוך כמה זמן תתמלאי אנרגיות חיוביות . זה מאוד "קל" ונוח לשקוע בדיכאון. תקומי מחר בבוקר ותלכי להשיג כדורים שישנו לך את החיים לטובה למענך..............
