להחליף מטפל
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אתמול הייתה לי פגישה עם הפסיכולוגית. אני חושבת שהגענו למבוי סתום. אני נורא רוצה להישאר כי לא בא לי להתחיל אצל מישהו אחר, אבל איכשהו זה כבר עלה פעם או פעמייים כבר שהטיפול תקוע, ודווקא אתמול כשזה עלה כבדרך אגב ולא בנושא מרכזי, היא שמה על זה את הדגש ואמרה שהיא מרגישה שיש פה איזה מחסום שאותו אנחנו לא מצליחות לעבור. היא מעדיפה לחשוב שהבעיה היא בטיפול (כלומר הצירוף שלי ושלה) ולא שיש ליבעיה בלתי פתירה... אני מרגישה נורא רע עם עצמי. אני חושבת שבזה הרבה פעמים מתחילים ונגמרים מצבי הרוח שלי. הכל סובב סביב התפיסה המעוותת שלי עם עצמי שמלווה אותי כל החיים ואני לא מצליחה להיפטר ממנה. זה עלה דווקא השבוע כדיסוננס חזק למשהו ששני אנשים אמרו לי- שיש לי המון שמחת חיים. אני לא מרגישה שיש לי שמחת חיים. אני מרגישה אפס, שמנה , מכוערת, טיפשה, חסרת תועלת, שקופה, מיותרת, לא משמעותית, דוחה, מעוותת, חריגה משונה. וככה ני מסתובבת בעולם, דרך זה אני פועלת ולא פלא שככה זה מתחז קאת עצמו. הבעיה היא שכמה שאומרים לי ההיפך, זה לא עוזר, וכמה שהמטפלת שלי אומרת לי ההיפך זה לא משנה כי זה לא נוגע בי. אני מסה להיות אופטימית, בחיי, ורוב הזמן אני אפילו מצליחה , אחרת איך יחשבו שיש לי שמחת חיים עם רוב הזמן קשה לי לשאת את עצמי. זה לא דיכאון (אני יודעתמה זה דיכאון) ואני חושבת שאול כדורים היו יכולים לעזור למצב רוח שלי אבל אנילא רוצה לקחת אותם בעיקר כי אני מפחדת שזה יגרום לי להשמין ואת זה אני באמת לא אוכל כבר לסבול. אני פעילה, לומדת, עובדת, יוצאת, מבלה רוקדת, יש לי אנרגיה לקום בבוקר, ואנילא חושבת שיש לי סימפטומים של דיכאון.. ובכל זאת המצב הזה מדאיג אותי ומפריע לי מאוד. אני רוצה להפסיק להרגיש שאני זוועת המין האנושי, יש לי הרבה סיבות לא לחשוב ככה. עכשו יש לי משימה להחליט אם להחליף מטפל או להישאר במקום שבינתים לא מביא לי תוצאות....
שלום שירה, הגעת למקום הנכון. באיזה שהוא שלב מגיעים להבנה אחרי טיפול פסיכולוגי שזה כבר לא זה וזה כבר לא עובד, כי טיפול פסיכולוגי ממצה את עצמו תוך תקופה מסוימת. אחרי שהבנת מה גורם לך להתנהג בצורה מסוימת ולמה את כך ולא אחרת ומה בילדותך הביא אותך לאן שאת היום, הגיע הזמן לפרוש. לא נעים לי להגיד אבל הטיפול הזה זה סתם זריקת כסף. מסתבר שהפסיכולוגית שלך מאוד מוסרית אם היא ייעצה לך בעדינות לפרוש. כנראה שהיא לא רוצה להמשיך להונות אותך. במפורש כך. לאחר שנה בערך של עבודה עם פסיכולוג, מרגע זה ואילך זו הונאה. הייתי שם. הייתי בטיפול ארוך, ואח"כ עשיתי הפסקה והמשכתי לטיפול עם פסיכולוגית אחרת, ולפני חצי שנה בערך ניסיתי זאת שוב. ואז הבנתי שדי. אין מה לחדש וזה כבר לא זה. השיחות הראשונות שעשיתי עם הפסיכולוגית הראשונה כבר מיצו את הכל. לא נעים להגיד, מרגע שהבנתי זאת, פניתי לפסיכיאטר הקופה שהוא מדהים!! והוא עצמו אף אמר לי שמיציתי את הטיפול הפסיכולוגי. נכון שהכדורים האנטי דכאוניים- נוגדי חרדה עדיין לא נכנסו לכזו מודעות, אבל בואי תעייני בפורום הזה ותקראי כתבות ואז תביני שבמוקדם או במאוחר הרבה אנשים יצרכו אותן. כבר היום הסרוקסט למשל היא תרופה שנקראת "תרופה יאפית"- חצי תל אביב לדעתי שותים אותה. זה כל כך טוב ועושה טוב ונעים ואין תחושה של חוסר אונים כפי שאת מתארת. זה פשוט מרגיע את מוחך שעייף מהמלחמות בחיים האלה. כן יש לנו ארץ מלחיצה ויש פה הרבה דרישות חברתיות וקשיי התמודדות יומיומיים. למה את צריכה את זה. תניחי לעצמך. את תברכי את הרגע, שמעי לי השתמשתי בלוסטרל במשך ארבעה חודשים ופשוט חשבתי על זה ש-מדוע לא כולם לוקחים את זה? אני חושבת שהפרוזק / אפקסור הן תרופות לא משמינות. על זה יענה לך ד"ר הידש המקסים. בהצלחה. לי
תודה לי, אבל אני ותיקה בפורום (אני מרשה לעצמי לומר) כבר לקחתי שנה ציפראמיל ופריזמה ואני לא חושבת שיש משהו רע בכדורים, זה גם הטיפול הפסיכולוגי השני. ואני דווקא לא רוצה להפסיק אלא חושבת להחליף.... אני מעריכה את תגובתך ,אך הדברים שאמרת לא כל כך מדברים אלי.
