מתביישת!!!

יש לי בעיה, שדי קשה לי לדבר עליה... ז"א אפשר לומר שרק כרגע אני מוכנה לדבר עליה בצורה גלויה...למרות שעדיין די קשה לי ואני מאוד מתביישת בה!!! ובכן.. אני בשנות העשרים המוקדמות לחיי, ומגיל צעיר ועד היום אני שונאת, אבל ממש ממש ממש שונאת!! לצחצח שיניים... מאז שאני זוכרת את עצמי שכבר יכלתי להחזיק לבד את המברשת – שנאתי לעשות את זה. לדעתי ההורים שלי גם עמדו לידי כל הזמן כדי לוודא שאני עושה את זה טוב ועושה את זה- אם בכלל. העניין הוא שאני לא יודעת אם אי פעם צחצחתי טוב את השיניים (קרוב לוודאי שמגיל תשע אני כבר זוכרת את אופן הצחצוח – הוא היה ממש גרוע) אבל מה שקדם לפני – אני לא זוכרת. אתה בוודאי תוהה מדוע בכלל הנחתי לעצמי לשלוח שאלה חסרת פשר על שיניים לפורום פסיכיאטריה... ובכן, אני לא מפנה את הבעיה הזו לרופא שיניים, אני מלכתחילה חושבת שמדובר כאן בהפרעה נפשית. אני מתביישת נורא לומר את זה, אבל היו "תקופות" בחיי שלא צחצחתי בהן שיניים (אולי חוץ מאיזו הברשה פה ושם שארכה 10 שניות). אני מתביישת לומר בכמה ימים מדובר, אבל אני פשוט שונאת לעשות את זה! אני מצחצחת רק אם אני כבר מרגישה שאני חייבת ושאין מנוס, וגם כשאני מצחצחת סוף סוף, זה כל כך גרוע, וזה לרוב לא עוזר בהרבה (לוקח משהו כמו חצי דקה או כמה שפחות). אני שונאת את הצחצוח- הוא משעמם אותי, אני שונאת משחות שיניים ואני תמיד משעלת כאילו אני מקיאה כשאני טועמת אותן, ניסיתי כל משחה אפשרית, צחצחתי תוך כדי הליכה, או שמיעה של מוסיקה וכו, כלום, אני שונאת ומתעבת את זה. אני שונאת כשמגיע הערב ואני צריכה לצחצח, ואני שונאת את המחשבה שמגיע הבוקר ושאני צריכה לצחצח. אני מצחצחת גם לפני יציאה – כי אין לי ריח הכי טוב מהפה, באופן יחסי, לא ניכר יותר מידי על השיניים שלי את בעיותי עם השנים עם הצחצוח, אלא ניכר בצורה משמעותית את העובדה שבנוסף לכל אני מעשנת ושותה קפה. בנוסף לכל הבעיות האלה, אני גם לא הלכתי לרופא שיניים למעלה מעזר שנים, כי אני מפחדת פחד וגם מפחדת מהצורה שבה יגיב כאשר יראה את מצב השיניים שלי. אני מפחדת שהוא יצחק עלי. ההורים שלי לא מוכנים לעזור לי עם רופא המטפל בחרדה הזו, הם טוענים שזה שטויות (אף על פי ששלחו אותי להרבה טיפולים נפשיים אחרים בחיי). הם טוענים שכעת אני באמת מבלבלת את השכל. כל פעם אני מחליטה מחדש : פעם הבאה שאצחצח –אעשה את זה כמו שצריך!!! אבל כרגיל, אני לא מסוגלת לעמוד שניה עם המברשת. המביך מכל – שיש לי חניכיים רגישות ומביך אותי שיש מישהו שעומד לידי ורואה אותי מצחצחת. אני תמיד מעיפה את כל מי שלידי כשאני נכנסית למאין "טרנס" של"ריכוז" שמהול בהתביישות, כשאני רוצה לצחצח. בקיצור –אני מתעבת לצחצח, שונאת, זה מבחינתי סוג של עונש, אני יכולה לא לצחצח הרבה זמן, ואני חושבת שיש לי בעיה עם זה, אם הייתי יכולה הייתי משווה את המברשת למאין מפלצת שרודפת אחרי, איזה עונש נוראי שאני חייבת לעשות, "דקות האימה" שבהן אני צריכה לצחצח. רציתי לדעת אם מדובר במחלה נפשית? (כמו כן יש לי חריקות בשיניים – גם תוך כדי שינה).

למילה שלום, אכן הגעת לפורום הנכון וישנה בעיה נפשית (לא מחלה) הקשורה לחרדות או לפוביה מרופא השיניים ומצחצוח. בהחלט כדאי ללכת לטיפול בשיחות אבל טיפול התנהגותי בבעיה. את הסיבות שכדאי איני חושב שצריך לפרט. שבת שלום ובהצלחה דר' גיורא הידש