"פלונטר" ללא מוצא
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
איני יודעת מה לעשות. אניב"פלונטר" שאינו ניתן להתרה. לאחרונה אני מרגישה מאד רע. כל חיי התנהלו בתנאים לא קלים:יש לי בעל קשה שאינו מעניק כל חום או תמיכה, לא נפשית ולא מעשית, שחיי אתו רצופים תלאות, שלושה ילדים שלמרות שהם בוגרים, הם עדיין תלויים בי מהם בת הסובלת ממניה דפרסיה, ובן מבוגר רווק, הורי ניצולי שואה. אני עצמי מושתלת כליה לאחר הרבה שנים של תלות במכונה. למרות כל הבעיות התמודדתי באופן לא רע. והגעתי להישגים נאים בלימודים ובעבודה. אני עדיין עובדת, ומבצעת גם את רוב עבודות הבית. ולכאורה מנהלת אורח חיים סביר. אבל בתוכי אני מרגישה שאני כורעת תחת הנטל וכוחותי אוזלים. אני חשה ירידה בתפוקה וחוסר יעילות, חוסר כח פיסי ונפשי, אין לי סבלנות ויש לי ירידה בריכוז וגם בזיכרון. יש לי קשיי הרדמות ונדודי שינה, איבדתי סקרנות וענין בהרבה דברים שעניינו אותי בעבר, אני משחזרת את התפקוד שלי כשילדי היו קטנים, ומרגישה שאני אשמה במצבם, יש לי הרגשה שאין הרבה טעם בחיי ולא אכפת לי למות. אני מרגישה מאד מאד לבד, ומאד מאד עצוב לי.
היי נילי, צר לי לשמוע על כל הקשיים ואני יכול רק להעריך את השגיך אשר הושגו בעבודה קשה ומאמצים רבים למרות כל הקשיים. אולם, גם החזק ביותר נשחק, וכנראה את זקוקה לזמן בשביל עצמך ומנוחה, בודאי שישנם גם מרכיבים של דיכאון בתכנים שאת כותבת. אני כותב במיוחד מרכיבים כי בודאי שלא אקבע אבחנה על סמך מכתב קצר זה. העזתי וכתבתי דיכאון כיוון שאת בודקת ובאה בטענות אל עצמך, את האחרונה שאפשר לבוא בטענות אליו ולפחות תחסכי לך את העינוי בטענות כלפי עצמך שאולי, אילו ידעת, ואילו היה אחרת או היית יודעת אז מה שאת יודעת היום וכדומה אז הדברים היו נראים אחרת. אלו מחשבות שאינם מובילים לשום מקום, רגשות אשמה אשר רומזים על דיכאון. לכן, אני יכול להמליץ לך להיות בפורום או בצט תמיכה באינטרנט, לפנות לטיפול/תמיכה אצל איש מקצוע - פסיכולוג בשיחות. אחרי שיעריכו את מצבך אולי ניתן לשקול טיפול תרופתי. אבל הדבר החשוב ביותר הוא שאל לך לבוא בטענות אל עצמך, עשית הרבה מעל המצופה באותה התקופה כפי שהבנת אז. כיום יכולים להיות מספר סיבות לדיכאון, שחיקה, גיל המעבר, לקראת יציאה לפנסיה שלך או של בעלך (אם אני מעריך נכון את גילך), או שינוי בהתנהגותו שלבעלך. גם לך מגיעה מנוחה ושיטפלו בך. שיהיה לך רק טוב והרבה אהבה דר' גיורא הידש
