אובססיה?

ד"ר שלום רב, יש לי שתי שאלות אליך ואשמח אם תעזור לי, כי אני בדילמות מזה כבר כמה חודשים. 1.לפני חודשיים סיימתי טיפול אצל פסיכולוג מבחירה (6 שיחות בסה"כ). החלטתי לקחת טיפול עקב משברים בחיי, אבל ההתרכזות של השיחות ביננו היו בעיקר על הצורך בשלמות של המראה החיצוני שלי. הצורך הזה לתקן כל פגם שאולי לאחר יראה טריוויאלי, אבל לי, כיוון שאני צעירה זה חשוב מאד. למשל: היווצרות של עודף משקל (13 קילו) וצניחת החזה, עקב בולמיה לפני שנתיים. ובעיקר עור בעייתי שגורם לי לתיסכולים רבים ואני מוציאה המון כספים במטרה לרפא ולתקן, וכל זה (ויש עוד המון), פשוט עוצר ממני להמשיך הלאה ולהתקדם בחיים, כמו לרכוש מקצוע, ושלא לדבר על זה שהדימוי העצמי והגופני שלי ירוד מאד כבר כמה שנים מהבעיה של העור. אז הוצע לתת לי כדורים. ע"מ לטפל באובססיה (לדעת הפסיכולוג זו אובססיה כמובן). באותו הרגע הרגשתי מעין בגידה. שהרי איך אפשר לקבוע כדורים על סמך 6 פגישות? ולמה אתה קובע שהבעיה שלי זו אובססיה? הרי הוא לא מכיר מהי ההרגשה הזו שבכל פעם אני צריכה לעבור מרופא לרופא וממומחה לממומחה ולהוציא מאות שקלים (וזה עוד כשאת גם לא עובדת), במטרה לרפא את כל הפצעים והכתמים שנוצרו לי בגוף. 2.כתוצאה מהמשברים שעברתי ושעדיין אני עוברת בגלל חוסר תעסוקה, אני נכנסת ללחצים שמשפיעים עליי מבחינה בריאותית,(לפעמים יש לי כאבים כמו באולקוס), למרות שהבדיקות שעשיתי בקופ"ח מראות שאני בריאה והכול תקין. הכיצד ייתכן? והאם יש תרופות טבעיות לטפל במצב? אז אשמח אם תענה לי, ושוב תודה מראש.

למיכל שלום, למיכל שלום, עידכון קביעת הבחנה נפשית במסגרת של טיפול... נתפסת (כמו במקרה שלך) לעיטים כפגיע. ואי רצון לקבל ולהשלים עם המצב.אבל אלה הם עובדות ולא סיפורים. חשוב שתביני שסבלך או חלקו נובעים מחרדה או מדיכאון שפוגע בבריאות שלך. תרופות בלבד לא יפתרו את הבעיות. עליך להמשיך בטיפול פסיכולוגי. שיחזק אותך ויועיל לך. בנוסף חשוב שגם רופא מומחה מתאים יבדוק אותך. הרצון להירפא הוא חלק חשוב מהתרופה. מקווה שהיתי ברורה. כל טוב מיכל מ

היי מיכל אני מבינה אותך . גם לי יש עור בעייתי מאוד. מתוך נקודת הנחה שמדובר בפצעונים, והמצב חמור, אני לא מבינה למה את לא לוקחת רואקטן? זה בפירוש עוזר. לגבי "האובססיה" שלך :כמעט כל אדם מייחס חשיבות רבה למראה החיצוני. עובדה שאנשים עושים ניתוחים פלסטיים,טיפולים קוסמטיים וכו'. אני בטוחה שגם הפסיכולוג שלך לא לגמרי מרוצה מהמראה שלו, אלא שהוא ,בניגוד אלייך,למד להשלים עם עצמו. בכל מקרה,אי אפשר להאשים אותך על ההתעסקות שלך במראה, הרי פצעים ועודף משקל ,לדעתי לפחות, הן סיבות מספיק טובות כדי להרגיש לא בנוח ולרצות לשנות את זה. אם היית אומרת שאת אובססיבית בגלל שיצא לך פצעון אחד או שהעלית 200 גרם במשקל, הייתי אומרת שזה לא סביר כ"כ להתעסק בזה.... אבל זה לא המקרה. מקווה שההודעה שלי גרמה לך להרגיש יותר טוב (:

קלעת בול למה שאני מנסה להעביר לפסיכולוג ולעוד אנשים והם לא מבינים. ויש לי בעיה שאני שונאת את הגוף שלי ואף פעם לא אשלים עם המצב.וזה לא יעזור גם כשמיליון אנשים וגם הפסיכולוג יאמרו לי שאני יפה. ואני מדוכאת מהמצב של העור העדין והבעייתי שלי. העור הדפוק הזה השאיר לי כתמים כתוצאה מהפיצעונים (ולא באיזור הפנים) העור הדפוק הזה שמשאיר לי כתם משריטה או מהתקלות בחפץ. העור דפוק שלא מאפשר לי לעבוד פיזי בכדי שלא יופיעו לי שוב דליות ברגליים. עור דפוק שמביא לי פטרת ברגליים אז כל זה גורם לי שבכל יום אני גם בודקת את הגוף שלי וכל הזמן מול המראה, שלא לגלות סימן וכתם חדש שיכניס אותי יותר לדיכאון.וכל הזמן מטפלת בו ומשקיעה לפעמים גםסתם כסף ולא אכפת לי העודף משקל שהתווסף, המראה הזה של עור-תינוק שהיה לי ואיננו, מכניס אותי לדיכאונות שאפילו במין אני מסתירה את הגוף.(תמיד בחושך) ואני רוצה לאהוב אותו, אבל הבולמיה הארורה בנוסף גם הרסה לי אותו.ובאמת שכמה שאני נראית בסדר מבחוץ מבפנים עצוב לי מאד בגלל המצב של העור. בכל מקרה תודה לך וגם למיכל, לפחות יש מי שמבין.