דיכאון?!
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
לפני כמה ימים פגשתי במקום מאוד לא צפוי את החבר שלי לשעבר שעזב אותי לפני יותר משנה בגלל שהשמנתי. כל כך קיויתי לא לראות אותו יותר בחיים, או שלפחות אם לראות אותו, אז שאני אוכל להשויץ שאני כבר לא שמנה- זה לא קרה כמובן. אני עדיין שמנה ב-20 קילו ממה שהייתי קודם (שזה כבר די מזמן, עברו כמעט שנתיים). אני מרגישה דוחה ומכוערת, לא היה לי דייט כבר יותר משנה, שלא לדבר על סקס. כל פעם שאני יוצאת עם חברות שלי מתחילים איתן. אני מרגישה פשוט מפלצת. כמובן שהשאלה ה-1 שהוא שאל אותי כשנפגשנו הייתה" יש לך מישהו?" וכל כך התביישתי לומר שלא- כי זה ברור שלא, שאם אני שמנה, אני אהיה לבד ושנתקעתי בדיוק באותו מקום שבו הייתי כשהו אעזב אותי. ברור לי שאת מקומי בדירה שלו תפסה מישהי אחרת. לא משנה כמה אני מנסה לשכנע את עצמי שאנ לא צריכה להשוות את החיים שלי לשלו, ושלי "התפספסה" שנה כי הייתי בדיכאון, אני לא מצליחה כבר שלושה ימים להפסיק לבכות. אני כבר ממש מתחרפנת ולא מצליחה להתנער מזה... פגישה עם הפסיכולוגית שלי יש לי ררק עוד 3 ימים
שירה היקרה לא כל עצב הוא דיכאון. התגובה שלך היא אנושית וטבעית ומותר להיות עצובים וזה לוא דווקא דיכאון אז תתחזקי ותצפצפי על הבחור כי כשיגיע הזמן את תמצאי את האחד והמיוחד לך, לא חשוב כמה שמנה תהיי או כמה חודשים מחייך "בזבזת" על דיכאון... תמי.
שירה יקרה אני יודעת כמה מתסכלת עלולה להיות פגישה עם האקס, ובמיוחד כשמדובר במישהו שעזב אותך. אני יכולה רק לשלוח לך חיבוק ולהבטיח לך, שאם מדובר במישהו שהחליט להיפרד ממך בגלל כמה קילוגרמים נוספים - את צריכה להגיד "ברוך שפטרנו מעונשו של זה", כי תאמיני לי שגם אם כרגע קשה לך לראות את זה - בטווח הארוך זכית ובגדול. את לא צריכה בן זוג שיהיה איתך רק אם היקף המותניים שלך עומד בסטנדרטים שלו, ואם את מעזה לחרוג מהם אז את שייכת להיסטוריה. סליחה אם הדברים שאני אומרת נראים קשים אבל ההתנהגות שלו ממש מחליאה לדעתי. שירה, היתה לך שנה קשה, ובמהלכה את עמדת בגבורה בכל המבחנים שהחיים זרקו בפנייך, נלחמת ולא וויתרת והשורה התחתונה היא שהצלחת. נכון, יש לך עוד כמה מטרות שטרם מימשת, אבל אל תתני לעצמך להתעלם מכל ההישגים שכן רשמת לזכותך. אל ייאוש, אל תתני לפגישה הזו לערער אותך לגמרי מהשיווי משקל, למרות שאני יודעת מניסיון שזה באמת קשה. את אומרת שאת בטוחה שאת מקומך בדירה שלו החליפה מישהי אחרת ? יכול בהחלט להיות, אבל במקום לחשוב על זה בקנאה או בתסכול, תחשבי כמה אומללה אותה בחורה ש"החליפה" אותך, שהיא נמצאת עם בנאדם שאין לו כפי הנראה מושג מה פירוש אהבה אמיתית, ושאהבה אמיתית לא נמדדת בקילוגרמים. מקווה שעד הפגישה עם הפסיכולוגית תרגישי יותר טוב, ושאולי בקרוב תתחילי להאמין בלב שלם שמגיע לך ה ר ב ה יותר טוב מהבחור הזה.
אני מצטרפת לתגובות התמיכה שקיבלת, עם חיבוק גדול. מה דעתך, אחרי החג שזה הזמן הכי טוב, להתחיל ללכת "ללכת" לבד, או עדיף עם חברה. תתחילי מחצי שעה ותעלי ל 50 דקות, נניח 4 פעמים בשבוע. מזג האויר נהדר ואם תלכי עם חברה, אפשר אפילו לדבר... אני התחלתי ללכת לפני כמה שנים (בשילוב עם פגישות בקבוצה של מירי בלקין) וזה מוסיף המון, גם למצב הרוח, גם לדימוי העצמי וגם - הגוף משתנה. באמת. אפילו בלי דיאטה. צריך רק להתחיל, ואחר כך לנסות להתמיד. אביב זה זמן טוב להתחלות חדשות והחלטות חדשות. בהצלחה ושיהיה לך רק טוב.
שאת נותנת עצות כאלה???? זה כמו להגיד תהיי חזקה....
