סקרנות

למה חלק הארי של השאלות בפורום נוגי בהפרעות חרדה ? F4 הדיכאון היא המחלה הנפוצה ביותר וכמעט רק אני עוסק בה בפורום למרות שנפטרתי ממנה F3 שאלות על בעיות אורגניות,מחלה בעקבות שימוש בחומרים פסיכואקטיבים, פיגור שכלי, והפרעות התפתחותיות פסיכולוגיו לא מופיעות בכלל. F0 F1 F7 F8 מעט מאוד שאלות נוגעות בהפרעות אכילה,הפרעות אישיות ,סכיזופרניה, ובעיות התנהגותיות F2 F5 F6 F9

התחלתי לדבר על זה פעם פה, ואשמח להמשיך את הדיון איתך, ועם כל השאר... ראשית, מהתרשמותי מרבית השאלות עוסקות אכן בחרדה, ומקצתן בדיכאון, וחלק קטן עוד יותר בהפרעות האחרות (הפרעת אישיות OCD אנורקסיה ועוד). ואכן שתי הפרעות אלו הן הנפוצות ביותר, אתה באמת צודק, אני חושב, בכך שדיכאון נפוץ הרבה יותר מחרדה וההגיון הסטטיסטי מחייב שמרבית השאלות פה יעסקו בדיכאון. לא סבלתי מעולם מדיכון ודאי לא מדיכון מאג'ורי, ולכן אני רוצה לשאול אותך, מנסיונך, האם אדם הלוקה בדיכאון שכזה, בזמן התקף דיכאוני, יתעניין בפורום שכזה?, האם יהיה לו את הכח לשאול שאלות ולצפות לתשובות? מאידך התקפי חרדה הם ארועים קצרים, חדים ומאוד מפחידים, המונעים על פי רוב מאדם לצאת מביתו, או לפחות מצמצמים מאוד את יכולת הפעילות שלו, בשאר הזמן עסוק הלוקה בחרדה בתהיות לגבי החרדה (מה קרה לי?, זה יחזור?, זה ישאר איתי כל החים?, אני משוגע?, ועוד ועוד ועוד), התהיות הללו מובילות לעוד חרדה, שמגדילה את עצמה במעין טור הנדסי עולה, אחת הדרכים שאנשים מוצאים להתמודד עם החרדה הזו היא לחקור את מקורות ההפרעה, ולחפש בספרות (או במקרה הטוב בתוך הנפש עצמה) את התשובות לשאלות המטרידות הללו. התחושה שלי היא שמרבית הכותבים הם אנשים הסובלים בפועל מהפרעות, ולא מי שהחלימו מהן, והסובלים מהפרעת חרדה גם פנויים יותר נפשית לעסוק בחקר ההפרעה שלהם, וגם, לעיתים "זוכים" לבונוס מיוחד של מחשבות טורדניות לגביה, ולכן אולי ישנם יותר פניות על חרדה. בכל אופן ההבחנה מרתקת

איש שלום הגל החריף נמשך אצלי בין חודש לחודשיים ההתאוששות לוקחת 4 חודשים התסמינים החולניים מתאדים בתוך שנה שיקום הדימוי העצמי הוא תהליך ארוך ולוקח מעל שנתיים אותי בסופו של דבר הנושא מרתק כי בו אלמנט של כד שהתנפץ לרסיסים ובהדבקה מחדש אתה מקבל כד חזק יותר ויפה יותר שאול

אני תומכת בדיעה של איש-אדם שנמצא בדיכאון,אין לו חשק (וכוח נפשי)לעשות כלום עלמנת לצאת מזה או לעזור לעצמו.הוא שוקע בדיכאונו.אבל חרדה זו תופעה שגורמת לאדם לנסות להבין מה זה,למה זה,והעיקר איך יוצאים מזה וחוזרים לחיים.חרדה יכולה לקרות בכל מצב-גם כשאתה נמצא בתקופה טובה של חייך,והרצון החזק לצאת מזה ולהבין את זה גורם לאנשים לחקור ולהגיע גם לפורומים.

פסיכיאטריה קלאסית עוסקת בשלוש מחלות עיקריות : סכיזופרניה, מניה דפרסיה ודיכאון מאג'ורי. "הפרעות חרדה" הן פסיכיאטריה "רכה" משהו חדש שהתחיל להגיע לכאן רק בעקבות התרופות החדשות, כמו שאמר ד"ר הידש בהודעה הראשונה שלו: "חברות התרופות גילו את החולים". נראה שהפורום הזה עוסק בעיקר בצדדים הקלים והרכים בפסיכיאטריה ולא בצדדים הקשים שהם גם הצדדים הקלאסיים והמרכזיים של המקצוע. הפסיכיאטריה הקלאסית שונה לחלוטין מהפסיכיאטריה הרכה אם תקרא קצת על ההיסטוריה של הפסיכיאטריה תראה את ההבדלים העצומים.

אני מקווה שלא התכוונת להגיד שיש משהוא רך, או קל בהתקף חרדה או אגרופוביה, כי אם כן אז אולי אציע לך לקרוא כמה ספרים

כשאדם נמצא בחרדה הוא מחפש תקווה. כשאדם נמצא בדיכאון הוא מאבד תקווה.

איזו דרך יפה לנסח את זה. אבל אולי שאול יוכל להגיד לנו עד כמה הדבר הזה נכון מבחינתו