אבודה

אני מטופלת אצל פסיכולוג כבר עשר שנים וזה עוזר לי מאוד אבל אני מרגישה שיש לי קושי עצום לדבר על הקושי שלי להתמודד עם החיים, אני משתדלת לשדר רוב הזמן כאילו הכל בסדר למרות שבזמן האחרון רואים עלי שמשהו לא בסדר, אני בוכה המון ולא מסוגלת לדבר ולשתף אף אחד במה שבאמת עובר לי בראש , לא לפסיכולוג,ולא למשפחה המדהימה שלי, אני לא יודעת מה המקור למחשבות האלו ואני מרגישה כאילו משהו דפוק אצלי בראש. מצבי הרוח שלי מתחלפים בקיצוניות שמפחידה אותי , אולי אני צריכה טיפול תרופתי?

למיכה שלום, קודם כל מאוד מומלץ לדבר עם הפסיכולוג על הרגשות שלך, זו מטרת הטיפול ורק אם תאמרי לו הוא יוכל להתייחס ולהביע את דעתו. בקשר לתרופות, תמיד חשוב מה השאלה, אם השאלה האם אני זקוקה לתרופות? תלוי באבחנה אבל יתכן מאוד שהתשובה תהיה שלילית. אם השאלה היא-האם תרופות עשויות לעזור לי? אז כנראה שהתשובה תהיה חיובית. כדאי להתייעץ עם המטפל ואולי עם פסיכיאטר אשר עובד יחד עם הפסיכולוג. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

למיכה שלום, אנחנו רוצים להראות טוב, על מנת מלהמנע מלהראות רע. או להמנע מלהראות רע, על מנת להראות טוב. בעניי האנשים הסובבים אותנו. אנחנו רוצים להראות טוב, וזה חלק מההצגה,שלנו. רק כאשר נסכים לוותר על ההצה ונהיה כנים עם עצמנו... נוכל להתקדם הלאה ולהגיע לאיזה שהיא פריצת דרך בחיים. תחשבי שדווקה במקום הזה שאת נעצרת או חסומה, למעשה שם נימצאת הבעיה או הקושי שמונע ממך מלהתקדם בטיפול או להמשיך הלאה. וזה אומר שאת חייבת לשתף את הפסיכולוג בכל הפחדים שלך, בכל הרגשות שלך, ובכל המחשבות שלך.ואז הכל פתוח בפניך. מזה אדם אמיץ? אדם אמיץ זה אדם שמחבק את הפחד שלו ועושה את מה שהוא צריך לעשות. בהצלחה. מיכל מ

תחליפי פסיכולוג- אחרי עשר שנים צריך להגיע לריפוי מלא ואת רחוקה מכך- יש כיום פסיכולוגים צעירים שמטפלים בשיטה קוגנטיבית שהיא הרבה יותר מעשית ואפקטיבית ולא צריך לשלם לפסיכולוג כ"כ הרבה שנים. לא נראה שהטיפול שאת מקבלת באמת עוזר לך. תרופות פסיכיאטריות יכולות לשחרר אותך לחלוטין מפסיכולוגים: כאשר מרגישים טוב אין בד"כ מוטיבציה להגיע לפסיכולוג. את התועלת של התרופות תרגישי גם במצב הרוח וגם בכיס (יעלה לך הרבה פחות). אבל לא צריך לרוץ לתרופות אם לא חייבים.