חייבת דעה של מומחה....

שלום אני בחורה בת 21 חיה אחיי (17,26) ואבי (50). לצערינו איבדנו את אימי ממחלת הסרטן לפניי כשנתיים. מבחינה של חוזק וקבלת המוות אנחנו אלופים. התמודדנו עם המחלה במשך 4 שנים כך שהיינו מוכנים לזה. אך הבעיה שאני מעלה אינה קשורה למות אימי. אבי מאז ומתמיד היה שונה. גם כשאימי היתה בחיים היו לו הפרעות נפשיות אשר גרמו לכולנו לסבול אך אימי תמיד היתה ממתנת אותו ומדריכה אותו אחרת כך שפחות הרגשנו בזאת. אבי חולה נקיון באופן מחריד ויום יום אנחנו נאלצים להתמודד עם התקפיי הנקיון שלו על הבית (למרות שהוא נקי)ועצבים על השטיח או על כל שטות כיוון שהוא חמום מוח ומתפוצץ רק אם יש לנו איתו טיפה חילוקי דעות.מלבד הנקיון והעצבים, יש לו נטייה להתלונן בפנינו כמה שהוא "עובד קשה" בבית (למות שהעבודה הקשה מסתכמת בכולה פעמיים כביסה בשבוע) אכ מסרב לקבל מאיתנו עזרה כשאנחנו מציעים לו. מתלונן: בכל פעם שהוא לוקח את הסל כביסה הוא חייב להתנשף בצורה כזו שנשים לב אליו (כאילו הוא סוחב טון), גם כשהוא כולה מכניס כמה כלים למדיח ההנשפות הזו פשוט פתטית. הוא אוהב להתלונן שהוא היחידי שמטפל בבית "ושהכל עליו" אך אנחנו יודעים אחרת כיוון שאין עבודה בבית. כשאנחנו עושים משהו במקומו הוא מרגיש עם עצמו לא טוב אז הוא מזלזל ואומר "נו טוב אז פעם אחת החלטתם לעשות משהו יפה טוב מאוד, תודה שאתם עוזרים לי נחמד מצידכם" (בציניות) או שהוא אומר לא עזבו לא צריך אני יעשה את זה . את הכל הוא אוגר בפנים ואף פעם לא מדבר איתנו אם משהו מפריע לו. רק אח"כ אם יש איזה ויכוח קטן וחסר משמעותי הוא מתחיל לזרוק דברים מהקשרם ומעלה דברים שהיו לפני חצי שנה או חודש שלא קשורים לאותו ויכוח קטן. הוא גם גורם לויכוח לההפך לריב גדול בשל כל העצבים שלו והקריזות המוגזמות .הוא גם קמצן באופן מחריד למרות שיש לו, וככה אנחנו סובלים הרבה יותר כי לנו אין. יש לו רשימה סטנדרטית לסופר (לחם, חלה) אשר הוא עורך קניות באמצע העבודה (חסכוני) וטוען שהוא מביא מזון הביתה "וסוחב" את הסלים (יש מעלית) ושזו עבדוה קשה אז לא צריכות להיות לנו תלונות . הלכתי בעצמי לסופר וקניתי לי ולאחיי מזון וחטפתי צעקות שלא ייאמן.פעם כשלא היתה מעלית הבנתי, עכשיו כשיש זה מגוחך שהוא מתלונן על זה שהוא סוחב...העיקר להראות לנו כמה שקשה לו ולא לקבל עזרה. הוא גורם לנו להרגיש רע מאוד כשאנחנו מבקשים כסף (אחי הקטן) פעם במליון שנה. אך בכל זאת טוען שהוא מביא לנו מעל ומעבר.יש לו הרגלים לגביי הדלקת דוד למים חמים אז כולם חייבים להכנס אחד אחריי השני אחרת נצתרך עוד הפעם להדליק או שזה יותר לבזבז מים.בכל הדברים הקשורים לי או לאחיי הוא מזלזל אם זה בלימודים שהוא לא מודע (אחי הקטן) או אם זה אני שלומדת עכשיו מתמטיקה (הכסף מהצבא אז לא אכפת לו) . רק אחי הגדול שלומד במכללה (25 אלף לשנה) וזה כסף של אימי ז"ל אך אבי מעדיף שזה יירד ממנו וכך הוא נהנה גם למשוך בחוטים של אחי הגדול כיוון שזה הוא משלם אז בכל פעם נהנה ךהזכיר כמה שהוא עציל שמשלם לו.הוא טוען שדואג לבית אך עם זאת מכער אותו בכל הנעליים שלו שמניח באמצע הפורייה ואלף פעם ביקשתי שיניח בחדרו אך הוא יעשה מה שהוא רוצה. יש לנו יותר מידיי כסאות בבית (ישנים מאוד) שאין בהם צורך ועומדים סתם בכניסה אך לא נזרוק אותם לעולם כי הוא יכעס. הוא ממרר אותו לגביי המכונית (שרשומה על שמה של אימי ז"ל) הוא נותן אותה אך יחד אם זאת אח"כ מתלונן שלוקחים לו והוא מסכן ללא רכב. מה שמוסיף שמן לכל העיניין הוא שיש לו חברה מאוד נחמדה רציונלית בריאה ואינתיליגנטית אשר מכירה בן אדם אחר, שונה לגמריי מהבן אדם שגר איתנו. הוא יכול להיות בעצבים רגע אחד ואחרי שניה היא מתקשרת והוא עונה לה בקול רך "הלו ממי". הוא גם יוצא איתה לחופשות כמה פעמים בשנה ללא חשבון.גם יושב במסעדות ובבתי קפה. אך לנו אין תלונות כיוון שאנחנו כ"כ נהנים שהוא לא בבית כי הוא נהפך לנטל עצום לרוע שמשתער על הבית.כל ההפרעות האלה גרמו לנתק בינו לבין כולנו והוא מרגיש בזה ורע לו אז הוא גם מוציא את זה עלינו ורק מחכה ליצור ויכוח. חשוב לי לציין שהוא אוהב לחיות כל הזמן בסבל כשהוא בבית, ולספר לכולם (למכירים)שהוא עובד קשה ועושה את הכל וחרא לו.אך באותו זמן הוא גם משחק אותה שלא ירחמו עליו הוא גיבור. הוא בן אדם שחי בשביל לסבול ככה זה היה כל החיים שלו אף פעם לא להינות לא יצא עם אימי ז"ל לשום מקום רק לסבול בבית ולעבוד קשה. לאחר מות אימי הוא ניתק את קשריו עם בני משפחתו (אחיו) למרות שעד היום הם מתקשרים.חבריו מהילדות גם, אימו הוא בקשר איתה רק מתוך נימוס כיוון שנטשה אותו בילדותו. אביו נפטר אך לפניי זה ניסה להתאבד(אותן הפרעות) ושוקם. אחיו גם ניסה להתאבד לאחר ברוך כספי (מה שמעיד על הפרעות נפשיות בגנים) ולא הצליח ושוקם. אני בספק אם אבי מסוגל לעשות זאת אך אני יודעת שבמקרה שחברתו נפרדת ממנו(היא כל עולמו, וסיבה יחידה לצאת מהבית) אז הוא מסוגל ועוד איך. פעם הצעתי לו טיפול אך מיד הוא סרב בטענה שיקרוס וככה עדיף להמשיך מה שמראה לי שהוא מודע שיש לו בעיה. אני ואחיי יום יום מתמודדים עם גהנום בשל התנהגותו זה כמו מוות איטי. אין לי מושג איך נוכל להמשיך כך. אני ואחי הגדול חולמים על היום בו נעזוב את הבית אך למרות ששנינו עובדים אין לנו כסף.

צאי מהבית !! או שתאבדי את השפיות שנשארה .

הלואי ויכולתי... אך אני מצפה בכליון עיניים לתגובה מד"ר גיורא הידש