איך מנערים

ואני לא מתכוונת לשטיחים האם מותר לי להגיד לבת שלי די מספיק תצאי מזה מה קורה לך העולם יפה לא חסר לך כלום תנסי להתעורר אני שואלת את זה כי תמיד חברי הפורום מספרים שהם כועסים על המשפחה או האנשים שאומרים להם את זה ואני מנסה לא לעשות שגיאות וללמוד מהפורום הזה כמה שיותר כדי לעזור לבת שלי אבל היום למשל יש לי חשק לנער אותה בלשון העם חוץ מזה דר הידש היקר עברו שבועיים מאז שהתחלנו בתרופה החדשה להזכירך פרוזאק משולב עם זיפרקסה השיפור הוא שהיא לא מדברת על מחשבות שליליות אומנם אבל עדיין אין שינוי ניכר במצב הרוח אני מבינה שצריך לחכות בערך שלושה או ארבעה שבועות בימים הראשונים של התרופה היתה עליה במצב הרוח ובתאבון אבל עכשו זה נראה סטטי אולי קשה לי יותר כי פה בבית אנשים שהכירו אותה מלפני בשוק מהמצב ודי מעירים לי על איך שהיא השתנתה ואני קצת בלחץ בכל אופן שבת שלום לכולם ותהיו לי בריאים

שלום לאמא רחוקה לא מנערים. אני יודעת שהתחושה של העומד מהצד היא של יאוש ענק מול אדם אהוב שסובל, ויש את הרצון לנער ולצעוק ולהעיר ולהפעיל, אבל זה לא יעזור לבת שלך. אני יודעת, כי גם אני בת לאמא שרואה את הבת שלה נאבקת בדכאון, ואני יודעת שזה לא יעזור אם ינסו לנער אותי. דכאון זו מחלה מחורבנת, ומאד מטעה, כי מהצד באמת נראה כאילו מה יש לך, מה חסר לך, את מוצלחת/מוכשרת/יפה/העולם יפה וכו'. העניין הוא שבחלק מהמקרים גם האדם עצמו שואל מה יש לי, למה אני ככה, ובשלבים מסויימים (תלוי בחומרת הדכאון) יש רצון עצום לצאת מזה, אבל כנראה שאי אפשר לבד. חברה שלי אמרה לי שבמשך שנים היא רצתה להגיד לי "קחי את עצמך בידיים", ורק כשהדכאון שלי אובחן והתחלתי לקחת תרופות וזה קצת עזר היא הבינה שזה לא לגמרי בשליטתי. את בטח יודעת שאחד הסימפטומים של דכאון הוא תחושת אשמה, ואולי הקושי הגדול ביותר הוא אשמה על זה שאתה לא מצליח לעזור לעצמך ולצאת מזה. אני מבינה שאת כותבת קבועה בפורום אבל לא קראתי הכל אז אני לא יודעת אם אני בכלל מדברת לעניין בשבילך, אבל אני יכולה רק להציע לך לתת לבת שלך את מה שאני מקבלת מאמא שלי - המון סבלנות, וקבלה, ואהבה ודאגה, פשוט להיות איתה בזה כמה שאת יכולה ולהחזיק אצבעות שהתרופות יעזרו. ולא לתת לה הרגשה שאת חושבת שהיא יכולה לצאת מזה בעצמה ולא מספיק מתאמצת. זה רק מתסכל. מחזיקה אצבעות לשתיכן תמרי

בשום אופן לא לנער. מניסיון זה רק מעיק ולא גורם לשינוי לטובה לעולם.הבת שלך צריכה תמיכה ולא שיצעקו עליה.היא ,כמו כל אחד שסובל ממצב נפשי כל שהוא,צועקת על עצמה כל הזמן ורוצה יותר ממך לצאת מזה.לא טוב לה בזה.אבל זה מעליה.עם הזמן ועם עזרה מתאימה היא תצא מזה. אבל שוב בשום אופן אל תנערי אותה.היא לא צלנית ובטח שלא עושה את הדברים האלו בכוונה.הרגשה ממילא היא הרגשת תיסכול של:"למה זה תפס דווקא אותי"אל תגרמי לה לתיסכולים מיותרים.אני מקווה שעזרתי ומאחל לך ולביתך הרבה בריאות

שלום, "לנער את הבת" היא תחושה שלך ומבטאת את הרגשות ואת הקשיים, וגם....את הכעסים שיש לך. כדאי לדבר על הרגשות שעולים אצלך נוכח המחלה של הבת, התיסכול שלך וכך הלאה. כולם יודעים עד כמה קשה להתמודד ולתפקד במצב זה. כך שהרגשות הללו ממש טבעיים, אבל לא קלים. תשמרי עליכם הידש