לסבית?

מעולם לא הכרחתי את עצמי לתת לי הגדרה מסויימת. למרות, שתמיד ידעתי שיש לי נטיה לבנות. יש לי חברה, גם היא מתוסבכת עם הסיפור הזה לפחות כמוני. אנחנו בנות 18, וכל פעם שאנחנו יחד, אנחנו מרגישות שמה שאנחנו עושות זה לא בסדר. זה מקשה עלינו מאוד, אני לא בטוחה בכלום. מבולבלת עד מעל לראש. המצב עם הזמן מסתבך יותר ויותר. הכל התחיל בנינו לפני כחצי שנה. בהתחלה היה לנו קשה להגדיר את עצמינו "זוג", רק כי היה קשה לנו להודות בכך. אחרי כמה חודשים של "פה ושם" של לרצות להיות יחד, אך יחד עם זאת גם לא- בגלל הבילבול. הרשנו לעצמינו להגדיר אותנו זוג (בארון כמובן). מאז הכל הסתבך והתדרדר יותר, נפרדנו, אנחנו לא זוג רשמי יותר, אבל, באיזה שהוא מקום, לא וויתרנו על להיות ביחד, ולכן, יש לנו כל הזמן מין "משחקים כאלה"... והכל בגדר הלא רשמי. אני כל כך מבולבלת. אולי אני לא צריכה לחפש לעצמי הגדרות עכשיו, אבל אני לא יכולה שלא לחשוב על זה, זה מציק לי כל כך. אולי בעיקר בגלל שאני "לא רוצה" להיות לסבית, גם אם אני ככה, כי אני חולמת על בית נורמלי, וכמה ילדים. כשאני אומרת שאני רוצה בית נורמלי וילדים, כוונתי לכך שילדי יגדלו עם זוג הורים גבר ואישה, משום שזה נראה לי מעוות לגדל ילד, בתוך בית שהוא בעצם סוג של "סטייה חברתית". בעיקרון, לא היו לי התנסויות הטרוסקסואליות, כל הבנים שרצו איתי קשר מהסוג הזה נענו בשלילה עד כה, משום, שלא רציתי בהם, פשוט הרגשתי שאני לא מעוניינת, בנים, מעולם לא משכו אותי יותר מידיי... היה רק בן אחד, עד כה, שיכולתי לראות את עצמי יחד איתו, אך הוא אינו היה מעוניין, הוא אדם מאוד רגיש ואפשר להגדיר אותו כטיפוס "נשי". ואגב, כשהבנתי שהתאהבתי בו, "ירדה" לי אבן מהלב, לרגע חשבתי שכל החששות שהיו לי עד אז (שאני לסבית) הם רק חששות, ובעצם אני "נורמלית". יש בי פחד עז, "לגלות" שאני אכן לסבית. ובכלל, אני מרגישה שאין בי כוחות להתמודד עם זה עכשיו. או בעצם בכלל. אשמח לשמוע את דעתכם, זקוקה לעזרה. תודה מראש, שני.

אני מאמינה שהחיים קצרים וצריך להנות מהם אם את חושבת או יודעת שאת לסבית תשלימי עם זה ותנסי להנות כמה שאפשר ולא להלחם בנטיות שלך אלא לקבל אותם כך יותר קל אבל לדעתי את עדיין צעירה אולי את חוששת מגברים מסיבות שונות ולא דווקא מיניות האם אהבת עוד נשים כי אם לא יתכן שאת נסחפת אחרי החברה והיא מנצלת את הבילבול שלך אולי תנסי לדבר עם נשים לסביות על רגשות ותחושות ואז תביני יותר הכי חשוב זה לאהוב וזה לא משנה עם מי

שלום שני, במקרה עברתי פה, בד"כ אם אני כבר נכנסת לפורום אז זה לפורום של נשים בלבד. כן, אני לסבית. אני בת 25 אבל זכורים לי היטב הימים הקשים של לקום בוקר אחר בוקר לבלבול מוחלט, להרגיש שונה, לא לדעת מה אני רוצה, אם זה בכלל תלוי בי ומה יהיו ההשלכות וכו'. אז קודם כל, את באמת לא צריכה להחליט שום דבר, וגם אם תגיעי עכשיו למסקנה/החלטה כלשהי את בהחלט יכולה לשנות אותה מאוחר יותר, זה כל היופי בחופש הבחירה :) חשוב לי לומר לך, שאני וחברות רבות שלי, מגדירות את עצמנו לסביות וטוב לנו עם זה. גם לסביות יכולות להקים בית בישראל ולגדל ילדים (ישנן דרכים רבות: תרומת זרע, חבר, אימוץ) יש בארץ לפחות כמה עשרות זוגות של לסביות שמגדלות ילדים (נכון ללפני 5 שנים). זה נכון שלא תמיד קל ולפעמים מרגישים קצת יוצאי דופן, אבל מנסיוני האישי, הפעמים האלה זניחות, החברים הטובים שלי יודעים על העדפה המינית שלי, חלקם מכבדים זאת אך מעדיפים לא לשמוע פרטים (יש לי גם חברים דתיים..), ורובם מעודדים ותומכים ולא עושים עניין., מקבלים אותי כשווה. המשפחה שלי גם היא יודעת ומקבלת את זה מאוד יפה, אומנם לפעמים שומעים על משפחות שלא מקבלות את זה כל כך יפה, אבל הרוב המוחלט מתנהג בצורה תרבותית והגיונית! כמו שההורים שלי אומרים - העיקר שאני מאושרת. וזה מה שבאמת חשוב בחיים, לא?? בנקודה זו, אני רוצה להביע את דעתי האישית, שילד שיגדל בבית עם שתי אמהות שיעשו הכל כדי שיהיה מאושר ויאהבו אחת את השניה, יהיה הרבה יותר מאושר מילד שיגדל בבית שההורים שלו לא נמשכים אחד לשני / לא היה ביניהם מעולם קליק / הם נישאו רק כדי להיות "נורמלים" ו"כמו כולם". תחשבי על זה.. שלא לדבר על כך שאני חושבת שהסיכויים של זוגיות כזו להחזיק מעמד הם קלושים וכרוחים בסבל, (של שני הצדדים!) וכבר היו סיפורים מעולם. בכל מקרה, שני, תתעודדי!! העולם יפה! יש בו מקום לכולנו :) אני ממליצה לך בחום להכנס לפורומים שונים המיועדים ל"נשים בלבד" (שזה למעשה לסביות), שם תוכלי לקבל מידע, לשאול שאלות, ללמוד מנסיונן של אחרות, לשמוע על סיפורים והתמודדויות מהחיים וסתם לשתף ולפרוק מהלב. כמו כן, בכל צ'אט שמכבד את עצמו ישנו חדר "לסביות" או "בת מחפשת בת" שם תוכלי לשוחח עם לסביות, דו, או מתלבטות על סוגיהן השונים. ודבר אחרון, אני לא יודעת איפה את בארץ, אבל ישנן עמותות שונות שבמסגרתן מתקיימים מפגשים של בני נוער שהנושא מדיר שינה מעניהם (כדוגמת האגודה, הבית הפתוח) שני, המון המון בהצלחה ואושר אני בטוחה שיהיה בסדר, אם אני עברתי את זה, כולם יכולים :)

לשני שלום, את מלבטת ובצדק רב, להחלטה כזו יש משמעות רבה מאוד לגבי המשך חייך ולגבי מהלך חייך בעתיד. לכן ההתלבטות מוצדקת והחששות מובנות. לדעתי כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי כדי להבין את המניעים שלך ואת המורכבות של המצב כך שהחלטתך תהיה נכונה יותר וטובה יותר עבור עצמך. כמובן שכדאי ללמוד ולאסוף כל אינפורמציה נוספת, כפי שנכתב בפורומים השונים וכל מסגרת אחרת. המון אושר דר' גיורא הידש