לחזור לאיזון- השמחה השקטה של החיים
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
השמחה השקטה של החיים מגיעה אל חיי שמחה מהדברים הקטנים באמת: מארוחת בוקר משפחתית מריקוד עם בנותי על השטיח מחיבוק של בעלי. השמחה השקטה של החיים חוזרת אלי בצעדים קטנים, מהוססים. מנגד עומדת המאניה ושואלת: האם זו אותה שמחה? מהעבר השני עומד הדיכאון ומחכה: האם בקרוב תחזרי אלי? אבל לא. זו שמחה אחרת. שקטה, בטוחה, שלווה. ביד בוטחת של אהבה היא מערסלת את נפשי ומאפשרת לי לנשום ולהנות מכל אותם דברים קטנים של החיים ולהעריך אותם שבעתיים. שכולנו נהיה בריאים, ונהנה מאותם דברים קטנים של החיים... תמי.
לתמי, אני כל כך מזדהה עם מה שכתבת. בימים שאני מרגישה "נורמלית" אני נהנית מדברים כל כך קטנים שאנשים אחרים פשוט לא יכולים להבין. אני נהנית מסתם להיות עם הילדים בגנה השכונתית, או מטיול רגלי, ותמיד ישנה התקווה שזה לא ייגמר לעומת החשש מהנפילה הבאה. גם אני שואלת את עצמי הרבה פעמים, מתי יגיע האיזון ולמה לצורך כל עליה צריכה להיות לפני זה ירידה? לא הוגן. נעמה
היי תמי הלוואי והייתה לי עשירית מכישרון הכתיבה שלך, הדברים שכתבת נכונים לגבי מי שחווה מצבים קשים אבל בהחלט גם למי שלא עבר מצבים כאלו. תודה הידש
