לאמא רחוקה

שלום לאמא רחוקה שמחתי והתרגשתי לקרוא מה שכתבת לי, תודה אם הבנתי נכון את עכשיו עם ביתך, את בטח שמחה, רגועה שהיא לצידך, לראות אותה ,לגעת בה. אני רוצה לבקש ממך שתהייה סבלנית, מתוך שאני מכירה את עצמי, אני יודעת שבמצבים דיכאוניים מאוד כמו שאני נמצאת עכשיו, כל דבר שאמא שלי תגיד לי, אפילו אם היא מתכוונת רק לטוב , יכול "להקפיץ" אותי ולפגוע בי, ומיד אני בוכה ונישברת, ואז אמא שלי מתרגזת ובטח נפגעת, ואומרת לי " את באמת פסיכית" משפטים כאלו מיותרים, אנחנו לא עושות את זה בכוונה, זה לא אנחנו שמדברות, זה הדיכאון, העצב שמדברים, החיים שמכריעים אותנו, אז אם יש לך "תקלים" עם ביתך, תשתדלי להבליג, אני מקווה שהכדורים יעשו את שלה וביתך תתחזק ותרגיש טוב במהרה, ושגם את תרגישי טוב במהרה. הנה עוד שבת, ושוב אני לבד, אותה סיטואציה, אותו טלפון שלא מצלצל, הטלפון שאין לי למי לצלצל ממנו,אז אני פשוט בורחת לישון, או שלומדת, בגיל שלי אנשים כבר נשואים , יש כאלו שיש להם כבר ילדים, אני לא, אבל יש הרבה שלא נשואים, אבל יש להם חבר, חברים, אצלי אין כלום, מעולם לא היה לי חבר, טכבר השלמתי עם העובדה שלא יהיה, ולעולם לא אתחתן ולא יהיו לי ילדים, וגם אם אני אסיים את הלימודים ואקבל את התואר, לא יצא מזה כלום, למה בכלל לטרוח ולהשאר בחיים, נכון למרבית האנשים לא קל בחיים ויש הרבה קושי, אבל פה ושם יש גם טוב ויפה, אצלי הטוב והיפה לא קיים ומעולם לא היה קיים. להתאבד? רק שיהיה לי כוח לזה ורק שאדע שהפעם זה באמת יהיה סופי ולא יגמר בבית חולים תרגישי טוב אמא רחוקה מאחלת גם לבתך, שתצליח לראות את הטוב ילדת אור ירח

אני יודעת שזה נשמע בנאלי אבל אם לא נאמין בקלישה שיהיה בסדר אז לא יהיה בסדר כרגע חזרתי הביתה עם הבת לחופשת סמסטר ולפני שנכנסתי לאינטרנט היתה לי שיחה קשה עם הבת הקטנה שלי בת 16 ואני בוכה וחדר המחשב הוא מקום שלא רואים אותי בוכה הקטנה מאוד כועסת עלי ועל אחותה מרגישה בודדה ועזובה ולא מוכנה לקבל את המצב שאני עוד פעם עוזבת לחודש עד שהגדולה תגמור את הלימודים אז מה יהיה אני מתמודדת עם בעיה אחת ונוצרת לי עוד אחת אז כרגע גם אני מרגישה בדיוק כמוך אומללה ולא יודעת איך לפתור את הבעיות של כולם ושנכשלתי באימהות שלי שכל כך היתה חשובה לי וכולי וכולי אבל אני מנסה לקוות שיהיה בסדר כי אחרת מה נשאר בחיים אם לא התקווה פעם אני אספר לך אולי כי אני עברתי חיים קשים מאוד ונשבעתי שלילדים שלי זה לא יקרה והינה זה קורה ואני חסרת אונים אבל לא נכנעת וזה הכי חשוב לא להכנע להיות יותר חזקה מהחיים עצמם זהו אולי נתכתב במייל [email protected].,il

הי למה שביתך בת ה16 לא תצטרף אליכן. שתפסיד קצת לימודים ויש חופשה עוד מעט. את צריכה להסביר לה שיש מצבי חרום וזו גם אחריות שלה לתת לך לסוע. נראה שאת עוברת תקופה לא פשוטה . תשמרי על עצמך קודם כל ותרגישי טוב. זה ישפיע גם על הבנות שלך. ולילדת אור ירח - תראי , אני נשואה ועדיין חשה בדידות לפעמים. בדידות היא בתוכנו . איך שנבחר להרגיש, זה מה שיהיה. תראי כמה חברים/ות יש לך כאן בפורום. וכולם דואגים לך. מה נותר לך לעשות- לצאת החוצה ,לחייך, השאר יגיע מעצמו לאט לאט. ציור