קצת גס.אבל אם יביא חיוך-מה טוב
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
"אהובי היקר! הגעגועים אוכלים אותי ואני רוצה לראותך שוב ולהוכיח כמה שאתה אוהב אותי.עצם המחשבה על מה שהיה גורמת לי פיק ברכיים וליבי דופק חזק.עודני זוכרת את אותו ערב רומנטי בו לחצת לי את היד ואמרת:ברוכה הבאה למושב,אל תפחדי כאן זה כמו בית ולא באי- השדים.זה היה נפלא בשבילי שבלילה הראשון לשהותי פתחת לי את המדליון שעל ליבך,שם הייתה תמונתי מהקיץ שעבר,ואז כרעת לפני על הברכיים,בלחיים סמוקות הפנית את מבטך הגישני הצידה והוצאת את הטבעת שירשת מסבתך,שמת אותה בעדינות על אצבעי כאילו הייתי שלך.אפילו מרחת קצת ווזלין כדי להקל על ההשחלה.אכן אתה היית נהדר.כמה שאני מתגעגעת אליך ואל החיים במושב,וגם אל האוכל שהוא מזין להפליא.אותם לילות נפלאים כשאחרי העבודה רקדנו וליקקנו גלידה בקיוסק ליד הכביש,רקדנו במתנ"ס הורה ואח"כ סלואו צמודים זה לזו,אמא שלי הייתה מתעלפת אילו ראתה אותי כיצד נישקתי לך אחר-כך נפגשנו עם שני אחיך.תחילה סלדתי מהגדול וחיבבתי יותר את הקטן שכלל אינו קטן,בפעם הקודמת היה קטן הרבה יותר.ליטפתי את ראשו של אחיך ואח"כ הלכנו להאכיל את התרנגולות שבלול ואספנו גם את הביצים.אלו היו ימים נפלאים ללא ספק.עתה מאוד חסר לי המושב השקט והשלו וכל התרנגולות והריקודים בערב ואפילו האח הקטן שלך,אתם חסרים לי מאוד אני יודעת כי בבואי עודני הייתי תמימה וילדותית באהבתי אליך,ובהתנהגותי,כמו השרשרת שנתתי לך בצורת בתולה,אבל אני כבר לא,שטויות,לא אכפת לי. נשיקות חמות ולהתראות בקרוב נ.ב. אם הינך ממהר יקירי קרא שורה כן שורה לא
:-)
לאורן שלום, תודה הידש
