יש לנו אחות משוגעת (אני כתבתי)

יש לנו אחות משוגעת. לא נעים להגיד את זה בקול רם, אבל זו האמת. בשבילנו במשפחה היא לא משוגעת. היא תמי שאהבנו, ויום אחד תקף אותה מן שד לא ברור ולקח אותה מעימנו. אמרנו לה כל כך הרבה פעמים שתאמין בעצמה כמו שאנחנו מאמינים בה. עשינו בשבילה כל מה שביקשה מאיתנו. הסענו אותה, והלכנו איתה לעשות קניות, והקשבנו לקיטורים האינסופיים שלה, ובעיקר ראינו בעצב איך היא מענה את עצמה עוד ועוד במחשבות שליליות כשאנו ידענו עולם אחר שבו יש אהבה וחיים פשוטים בלי כל כך הרבה אידיאליזם וסבל. יש לנו אחות מדוכאת שמדברת על מוות, וההורים שלנו נורא דואגים כי אצלנו במשפחה אסור להזכיר התאבדות. האמא והאח של אבא התאבדו. ובת הדודה ניסתה להתאבד גם היא, והתחרטה ברגע האחרון. אנחנו משפחה של פסיכולוגים ופסיכיים. הפסיכיים לומדים פסיכולוגיה כדי לרפא את עצמם ואת יקיריהם ובסופו של דבר משתגעים בעצמם. יש לנו אחות משוגעת כבר למעלה משנה. בהתחלה היא היתה בעננים, עכשיו היא במצולות הייאוש. זה לפעמים עצוב לראות אותה ככה, הרבה פעמים זה מרגיז ומעצבן, רוב הזמן זה פשוט מכאיב ולפעמים זה גם פוגע. למה היא עושה את זה לעצמה? נתקעת ליד המחשב, או פולשת לחדרים ולפרטיות שלנו, מסדרת תמונות לא שלה, מעמידה את עצמה כל הזמן במרכז, תקועה בתחת של ההורים כל הזמן והבית שלנו הוא לא בית נורמלי אלא בית משוגעים. טוב שיש לאן לברוח ואנחנו כבר לא ילדות קטנות. בהתחלה כשהכל התחיל היא היתה בצבא. פתאום האחות שלנו הנערצת שכל כך הערכנו, התאהבה עד למעל הראש באיזה אייל אחד, והתחילה לשלוח לו מכתבים כמו בחיזור גורלי2 ולחכות לו כל שבת לטלפון והיא בסך הכל ראתה אותו פעם וחצי בחיים שלה. דיברה עליות עם כולם בלי אבחנה, וחיללה בחלילית כמו איזה פסיכית והכינה קלסרים מוזרים וצבעה באודמים ועשתה כל מיני דברים מוזרים. והדליקה נרות, וסידרה תמונות, ודיברה בקצב משונה כל מיני שטויות שהיא המשיח ואייל הוא אליהו הנביא ושהוא האהבה האמיתית שלה, לא חשוב שבינתיים הוא נשוי באושר. יש לנו אחות משוגעת ואנחנו שונאות שהיא אומרת על עצמה שהיא משוגעת. היא תמי שאנחנו אוהבות נורא והלוואי והיא היתה חוזרת אלינו מהשיגעון והדיכאון הזה שלה ושוב היינו יכולים להיות משפחה אחת שלמה ומאושרת.

אכן מכתב נוגע ללב , אבל לא ברור ממנו האם היא מטופלת ? האם אובחנה ע"י פסיכיאטר? האם מקבלת תרופות? מה הייתם רוצים שיקרה כדי שתחזור להיות האחות שאהבתם?

חנוך- "היא"- זו אני, לפני כמה וכמה שנים טובות. כתבתי את זה כאילו בעינים של האחיות שלי. אני מאובחנת כסובלת מהפרעה ביפולרית ומטופלת כיום בטגרטול. בתקופה ההיא רק התחלתי לקבל טיפול תרופתי. למעשה לקח הרבה זמן עד שקבלתי אבחנה וטיפול מתאים. בתקופת הצבא התגייסתי רגיל אחרי אפיזודה מאנית, והייתי בדיכאון, וכל זאת בלי טיפול תרופתי או אחר. 8 שנים אחר כך היה לי שוב משבר מאני- פסיכוטי, שבעקבותיו שוב דיכאון קשה, והקטע מדבר על התקופה ההיא. היום אני יכולה להגיד שאני יוצאת ממשבר נוסף, יותר דכאוני, בעקבות לידה של ביתי השניה. אני מרגישה שכל מיני דברים מתחילים להסתדר לי בראש, ועוברת עם עצמי תהליכים מאד משמעותיים- בטיפול ובחיים. ולכן התחלתי קצת לשתף כאן בפורום בקטעים שכתבתי מכל מיני תקופות של המשברים שעברתי. תמי.