עדכונים עצובים

כזכור נסעתי לבקר את הבת נפגשתי עם כל המטפלים והם היו תמימי דעות שהיא חייבת לגמור את הלימודים הרופאה הוסיפה אפקסור נגד דיכאון לילה לפני הטיסה שלי חזרה היא הגיבה קשה ןרצתה לחזור הביתה דחיתי את הנסיעה והזמנתי לה כרטיס המטפלת התנגדה והבת גם נרגעה אמרה שזה עבר וטני יכולה לחזור הביתה סיכמנו שאני חוזרת והיא מגיעה לחופשת סמסטר בעוד שבועיים ואם עדיין היא לא תרצה ללמוד היא תשאר חזרתי הביתה ביום שישי וביום ראשון היתה לי הרגשה לא טןבה התקשרתי לחברה שלי שדואגת לה והודעתי שאני עולה על מטוס ובאה גם החברה וגם הבת צחקו עלי ואמרו שהכל בסדר לא נסעתי וביום שני קיבלתי טלפון שההיא בלעה את כל הכדורים והיא במיון הבת המוכשרת שלי דיברה בבקר עם הפסיכולוגית הבטיחה שהכל בסדר הלכה הביתה בלעה את הכדורים טלפנה לחברה שלי והודיעה שהיא נוהגת בדרך אליה כי היא התחרטה הגיעה לחברה כאילו כלום לא קרה ולא רצתה להגיע למיון טוב כמובן שלקחו אותה פעם אחרת אני אולי אספר מה עבר עלי כי אין פה מקלדת בעברית ואני מאלתרת אני עכשו פה הרופאה החליפה את הכדורים לשילןב חדש של פרןזאק ןזיפרקה symbyax 12/25 אני איתה עד חופשת הסמסטר ואז נחזור הביתה הקטנה נשארה לבד בבית והיא כועסת על אחותה ועלי כדי שלא תכעסו שאנו מחריכים אותה ללמוד המטפלים אומרים שחסר חודש וחצי לקבלת התואר והיא צריכה להתבגר וללמוד להתמודד עם קשיים בחיים וביום שהתרופות יעזרו היא תצטער על הלימודים נראה לי שיש לה עמידות מסויימת לתרופות כי הכמות שהיא בלעה הייתה גדולה מאוד ועדיין היא נהגה לבית החולים נקווה שהתרןפה החדשה תעזור זהו אספר יותר כשיהיה לי מחשב נורמלי ואני מקווה שלפחות אתם בסדר

שלום לך אמא רחוקה אני לא יודעת איך לכתוב ומה לכתוב, אבל אני כרגע בעיקר מזדהה עם הבת שלך , מרגישה את הכאב שלה, את העצבות, אני לא יודעת מה הרקע שלה ומה סיפור חייה, אבל זה לא משנה, כשחרא לך ואת שונאת את עצמך ורוצה למות כל יום, כל שעה , כל רגע, הסיבה לא משנה. אני מקווה שהבת שלך תתאושש מהר והכדורים שהיא בלעה, לא הבנתי כל כך מה קורה, את נוסעת אליה, או שהיא באה אלייך. אבל זה באמת לא מה שמשנה כרגע. מה שמשנה זה שהיא תרגיש טוב, פיזית ונפשית. אמא רחוקה, את צריכה לדאוג גם לעצמך, להיות חזקה בשבילך ובשביל הבת שלך. שוב, אני לו יודעת כלום עליה, אבל אולי היא יכולה לקחת חופשה מהלימודים, כמו חופשת מחלה או משהו כזה, טוב, קשה מאוד לכתוב או לחשוב, אני במצב רוח מאוד רע היום, בעצם כבר כמה ימים שאני מרגישה חרא ובוכה ללא הפסקה, ואני דווקא לוקחת את האפקסור, אבל נידמה לי שהוא הפסיק להשפיע, הייתי אצל הרופא והוא פשוט פטר אותי בלא כלום, ......." פתאום אתה מתחיל לשרוק לך ויש לזה סיבה טובה כי זה היום האחרון שלך במציאות המסריחה ...... ויש שם כאב שרוצה כבר לצאת במילים אחרות אתה בודד הלילה ....."

אמא רחוקה אכן מצב כל כך עצוב וכואב, לך ולבת שלך. הייתי במקום הזה של לרצות למות, להעלם ולהפסיק את הסבל הזה. לדעתי לא כדאי לכם ללחוץ על הבת לגבי הלימודים. תנו לה לבחור. אם היא צריכה חופשת מחלה, שתיקח. זה לחץ עצום ולא הוגן על הנפש שלה והיא זקוקה למנוחה ולתמיכה. היא תגדל אחרי שתוכל להיות קטנה, כמה שרק תצטרך. אף בנאדם לא בוחר להיות קטן אלא אם יש לו צרכים כאלה, וזה חלק מהמצב הדיכאוני בו היא מצוייה. עוצמת עיניים ורוצה לעצום את העולם כולו מתוכי. להתעטף בתוך רחם הלילה ולא להיוולד לא למות ולא לחיות להעצם בטווח הביניים בין החיים והמוות ולא להרגיש. לנוח מהכאב ולהתעורר בלעדיו. חיזקי ואימצי. שלך, תמי.

שלום אמא רחוקה הצטערתי לקרוא את העידכונים העצובים. אם היא ממשיכה ללמוד ואת נשארת איתה, תשתדלי שהכדורים יהיו אצלך ולא כל כך זמינים עבורה. תחזיקי מעמד, עכשיו זה זמן קשה מאד אבל יהיה יותר קל. בת כמה בתך הקטנה? האם אפשר לכתוב לך מסר פרטי? אמא קרובה

שלום לך אמא יקרה אתן בתקופה מאוד קשה, אבל אתן ביחד, טוב עשית שנסעת חזרה. נוכחותך מאוד מאוד חשובה אני מאמינה שלחץ הלימודים הגביר את מצוקתה. בינתיים את ניקרעת בין הבת הגדולה לבת הקטנה שגם זקוקה לך, וזה יוצר קושי נוסף. אמא יקרה, ביתך קראה לך לשוב בדרך של בליעת הכדורים ואת עשית נכון וחזרת אליה. אני שולחת לך הרבה כוח ואנרגיה שתספי'ק לשתיכן לעבור את התקופה הקשה. יפה שאת מעדכנת אותנו ומאפשרת לנו ללות אותך בדרך הקשה בהצלחה א.מ.

כן ןאפילו אשמח לקבל ממך הכתובת שלי היא [email protected]