לשמיל

אז האי מייל שלי הוא [email protected]. אני מסכימה עם נ. לגבי מה שנכון להגיד לגבי תרופות(לפחות כרגע ובתקווה שבעתיד זה עוד ישתנה) זה שאי אפשר איתן ועוד יותר אי אפשר בלעדיהן. אני אגב התחלתי לקחת עכשיו פקסט במינון מזערי שעדיין בעייתי אבל א. זאת רק ההתחלה ו-ב. בתרופה הקודמת שלקחתי היו הרבה יותר תופעות לוואי כך שזה מאד תלוי. אני מאמינה שאם חרדה מטופלת בצורה נכונה וראויה והאדם לומד להיבנות ממנה ולא לשקוע אליה (עד מוות..) היא יכולה גם לחלוף או לכל הפחות למזער את עצמה מאד ולא להגיע למימדים מפחידים. זה מאד תלוי ברמת המודעות אבל גם עם המודעות יש בעייה. לפעמים מודעות יתר גורמת לנפילתם של כל מנגנוני ההגנה ואז, כשאדם מודע להכל הוא הרבה יותר חשוף וחלש, כשהוא קולט כמה העולם הוא מקום פגיע וכמה הכל חסר שליטה למעשה, חרדה היא מחלה של רגישות ומודעות יתר לתחלואי העולם. הירפאות מחרדה משמעה חיים בהכחשה--שייתכן שהם בריאים ורצויים יותר. בכל מקרה הפשרה במקרה הזה נראית לי השלמה עם המצב והתבגרות, קבלה של הכל כולל המוות, למידה לחיות עם הזוועות ולא להשתגע מהם. לשם כך אנשים הלוקים בחרדה שהם בדרך כלל רגישים מהממוצע צריכים לעבור תהליך ארוך מאד. התרופות הם כלי שיכול להקל, ולמרות הפחד (ותאמין לי שגם אני נמצאת עכשיו בפחד מוות ומתמודדת איתן בכל זאת) אני חושבת שכדאי להיעזר בהן כדי לא להעמיק את היאוש.

שלחתי לך מייל שיר ותודה