טיפול פסיכיאטרי (דחוף)
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום... אני נמצאת בבעיה נפשית והפסיכולוגית המליצה לי על טיפול תרופתי זמני ואיבחון אצל פסיכיאטר. אני רק בת 17 והמושגים הזה "טיפול פסיכיאטרי" ותרופות נשמעים לי ממש מפחידים... רציתי לשאול ואשמח אם תענו מהר - מה אלה בדיוק הבדיקות שפסיכיאטר עושה לפני שהוא מאבחן שצריך תרופות? איך הולך התהליך הזה של האיבחון? אם אני מודעת לבעיה שלי, וכל מה שאני עושה (למרות שזה מזיק לי) אני עושה לגמרי במודע וזה לא עניין של המוח ששולח פקודות בניגוד לרצוני, האם גם אז אני זקוקה לתרופות? ואם כן, איך אני יודעת שהן לא ממכרות? עוד דבר רציתי לשאול: מהן הזכויות שלי בתור מטופלת אצל פסיכיאטר או פסיכולוג? מתי עובר הגבול שבו הם לא מחוייבים לסודיות מקצועית? אני אפרט יותר את השאלה ומקווה שתוכלו לעזור: יש לי מצוקה נפשית מופנמת, כאב פנימי שאני לא יודעת איך להוציא. אני חותכת את עצמי מדי פעם, כדי להרגיש משהו, כדי להקל על הכאב הנפשי. לא חתכים עמוקים, יותר כמו שריטות שמשאירות צלקות. ההורים שלי לא יודעים שום דבר מזה, ואני רוצה להשאיר את זה ככה. השאלה שלי היא - האם העובדת הסוציאלית/פסיכולוגית אצלה אני מטופלת, מחוייבת לספר להורי על זה? במידה ואני רוצה להפסיק את הפגישות איתה, האם היא מחוייבת לשמור על כל מה שדיברנו בסוד? או שיש לה זכות (גם חוקית) להעביר את זה הלאה? אני עוד 3 חודשים בת 18, האם בגיל 18 כל האחריות היא עלי בלבד וגם מבחינה חוקית אסור לה לספר לאף אחד? מצטערת על ההודעה הארוכה... מקווה שתוכלו לחזור אלי מהר. בתודה, אנונימית.
טוב,אני לא בדיוק יודע מה החוק לגבי קטינים אבל במדינה שלנו יש לכל אחד את הזכות לחיסיון רפואי אז ככה שא את הולכת לפסיכולוג השיחות שלכם נשארים ביניכם. הייתי מציע לך כן לשתף את ההורים שיידעו באיזה מצב את כי בסה"כ הם ההורים שלך והם יוכלו לתמוך בך (גם מבחינה כלכלית). שאת הולכת לפסיכיאטר הוא מאבחן אותך לפי כל הסימפטומים שאת מציגה לו ואז הוא מחליט על סוג כדור אם בכלל.
האבחון הפסיכיאטרי הוא בסה"כ שיחה עם רופא בה את מספרת לו מה הבעיה. הוא יחליט האם את צריכה תרופה ואיזו. וכן, הוא חייב לשמור על כל המידע שתמסרי לו כאישי ואין לו זכות להעביר אותו לאף אחד, גם לא להורייך, וגם אם את קטינה. לכן הייתי ממליצה לך לא לחשוש וללכת להתחיל טיפול כי זה יכול להקל עלייך את החיים וכמה שתתחילי יותר מוקדם זה יותר טוב. את גם יכולה להדגיש בפני הד"ר שחשוב לך שהורייך לא ידעו מהבעיה, ולבטח יתחשב בך. בהצלחה!
