חוסר רצון לקבל יעוץ

יש לי בן בן 23-4 שאיבד את החשק ללמוד ולעבוד. התחיל טיפול אצל פסיכיאטר הכולל שיחות וטיפול תרופתי של כחודש וחצי-חודשיים. לאחר מכן הפסיק את הקשר עם המטפל בטענה שאינו חש שיפור. אנו בבית חשנו שהיה שינוי לטובה , הוא חזר ללימודים ולעבודה אך כשהפסיק את הטיפול , המצב חזר לקדמותו, הפסיק שוב ללמוד ולעבוד. הוא הפסיק לדבר עם כל המשפחה והידידים ומתייחס בחוסר סבלנות לכולם ואינו מוכן לשמוע עצות שלנו המכוונות להמשך הטיפול. גם הפסיכיאטר ניסה ליצור איתו קשר אך ללא הועיל. אנו חוששים שהמצב יורע, יש לציין שהוא אינו אלים, אינו מדבר על כוונות אובדניות , אך, בהחלט מדבר על כך שאינו רואה תכלית בעבודה ובלימודים ויום אחד אף אמר - איני יודע מדוע הבאתם אותי לעולם. איננו יודעים איך לגשת אליו ןלהצליח לשכנעו לקבל טיפול בשיחות ו/או בתרופות. אנו אובדי עצות ודואגים מהרעה , למרות שהוא טוען שהוא שולט במצב וטוב לו להתבטל ולהיות בחברת חבר אחד בלבד , שגם הוא נמצא תחת מעקב פסיכיאטרי ואנו חוששים מאוד מקשר זה. אנו מבקשים עצה איך לגרום לו להתחיל לקבל טיפול מחדש.

לדעתי אתם צריכם לעזוב אותו במנוחה הבן אדם לא מצא את עצמו הוא לא יודע מה לעשות בחיים בנתיים טוב לא לא לעשות כלום אז שלא יעשה כלום זו תקופה שכזאת שאני בטוחה שתעבור ונראה לי כאשר תפסיקו לנדנד אני בטוחה שיבוא יום שהוא בעצמו כבר ירצה לבד לעבוד וללמוד ולעסוק במשהו שהוא אוהב כי אם הזמן בטוח ימאס לו וישעמם לו והוא לבד יחפש מה לעשות עם עצמו ודרך אגב אני מדברת מנסיון הייתישנה וחצי בבית לא ידעתי מה לעשות אם עצמי התתיאשתי מלעבוד וללמוד במשהו שלא מעניין אותי אז פשוט עזבתי הכל וכמובן נדנדו לי ושיגעו אותי שאני לא בסדר ודי רציתי שיעזבו אותי שיתנו לי לבד לגלות מה לעשות בחיים ולמצוא את עצמי ואחר כך כמובן השתעממתי ומצאתי דברים שאני אוהבת לעשות בחרתי מקצוע שאני אוהבת ואני עכשיו נשואה וחיה את חיי באושר אז אולי פשוט הוא צריך קצת זמן

הלוואי והיה פתרון קסם אך לא נראה לי שקיים כזה. הדרך היחידה היא לא לוותר ולהמשיך להראות לו עד כמה חשוב לכם ממנו ואת כמה אתם לא מרימים ידיים. נסו לדבר אל ליבו כל הזמן ולהסביר לו את חשיבות הטיפול מבלי ללחוץ ולקבל ולשמוע את מה שיש לו להגיד מאחלת לכם בהצלחה אריאל