סרוקסט
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אחרי שנה וחצי של טיפול בסרוקסט (מלווה בטיפול פסיכולוגי) הורדתי בהדרגה מינון עד שהפסקתי לגמרי. עכשיו מתנהל אצלי מאבק אחד גדול לא להיכנס חזרה למצב המשברי. סה"כ החיים ממשיכים ומזמנים לנו הפתעות ומשברים כל הזמן. אבל הדמעות שוב מגיעות צ'יק צ'ק לגרון ולעיניים, והלב מחסיר פעימה עם כל מצב מעורר חרדה, והחיים הופכים אט אט להיות שוב יותר קשים. רק ההנאה מהמין, שחזרה, ובעוצמות כפולות, גורמת לי להימנע מלחזור ולקחת את כדור הפלא. סה"כ הטיפול הפסיכולוגי התקדם יפה, אבל הוא לבדו לא עוזר.... אז אולי הבעיה שלי היא באמת גופנית? אולי יש לי מחסור קבוע בסרוטונין? האם יש מחלות אוטואימוניות (אצלי יש שתיים...), יכולות לגרום לכך? אודה על תשובתך רינת
אני גם ניסיתי להפסיק וזה לא הלך ושוב אני עם הכדורים,מה שאני יכול לעודד אותך זה שבכל שלב בחיים עם הכדורים ובלי אני לומד המון ועובר אומנם לא תמיד בהצלחה את המשוכות שהחיים מציבים לי ,רמת המודעות גוברת מיום ליום והמשוכות נהיות פחות מפחידות,אני מציע לך לתת קודם כל זמן לראות עם הכדורים אכן נחוצים,ואם לא מה טוב ,אם כן תדעי שאת יוצאת שוב למסע שייקל עלייך אבל תנסי לראות את זה גם כזמני או שלא, זה יהיה תמיד דרך נקודת מבטך ושעשית הכל כדיי להימנע.
לרינת שלום, בהחלט ישנם אנשים שזקוקים לטיפול תרופתי כיוון שכנראה ישנו פגם מבני אשר גורם לירידה במצב הרוח. עם זאת ידוע הקשר בין מחלות אוטואימוניות ומצב נפשי. מחלות אלו (לופוס לדוגמא), עלולות לפגוע גם במוח. גם הטיפולים ובמיוחד סטרואידים עלולים לפגוע במצב הנפשי. גם הדבר ההפוך נכון, יש קשר בין מצב הנפשי והמצב של המחלה האוטואימונית.... הרבה בריאות דר' גיורא הידש
