דוקטור, מה הבעיה שלי?

שלום דוקטור, אודה לך אם תוכל להציץ בתיאור המצב שלי ולומר ממה בערך אני סובל. קצת ארוך, אז עמך הסליחה. אני בחור באמצע שנות העשרים, סטודנט מצליח לתואר שני. אובחנתי בעבר כסובל מ-OCD ובעיות קשב ולקויי למידה אולם אני מתפקד מצוין בתחום הלימודים (בסופו של דבר). אובחנתי בעבר כסובל מ-OCD וטופלתי בפבוקסיל כשנה. הפסקתי עם התרופה ומצבי כעת טוב למדי מהבחינה שאני סובל רק מעט מטקסי בדיקות או ממחשבות מוזרות. מעט נסבל בהחלט. הבעיה היא שונה ותמיד הייתה קיימת אם כי בשנה האחרונה התגברה ביותר. אני מגדיר את מצבי כ"בעיה באחסון מחשבות". ראשי הוא אקווריום שבו צפות מחשבות באורח בלתי נשלט. אני יכול לקום בבוקר והדבר הראשון שיעלה לי בראש, בלי קשר לשום דבר, הוא ויכוח שניהלתי לפני חמש שנים ואני אבלה את השעה הקרובה בהמשכת הויכוח הזה. אני יכול פתאום באמצע היום לפצוח בנאום פוליטי, ככה פתאום. אני שב ומנהל ויכוחים שכבר נגמרו או כאלה שאולי ייווצרו בעתיד. הכול נעשה בקול כמובן, כי כך אני חושב, ולמעשה זה די מתיש. זה גם מפריע לי בלימודיי כי כל שתי פסקאות של קריאה בערך אני עוצר להיזכר במשהו. אולם הדברים לא נגמרים שם. מחשבה מוליכה למחשבה על סמך קשרים דקים ביותר של דמיון ודבר מוביל לדבר. למעשה לעתים אני מתקשה להתמקד באובייקט מחשבתי אחד כי הוא מוליך לאחר וזה לאחר עד שנוצר איזה מבוך אין-סופי ובלתי נשלט. לפעמים זיכרון על מה שהיה מוביל למחשבה על מה שיהיה וזה מוביל לזיכרון של פנטזיה וכך עוד ועוד. המציאות מיטשטשת בתוך ראשי. נוסף על כך, גם בתוך כל מחשבה יש ייצור מחדש שלה, משהו מעין "פרקינסון מחשבתי". אני יכול לשאת נאום אבל לומר כל משפט חמש פעמים עד שאני מרגיש שהוא נאמר נכון ורק אז להמשיך. גם בתוך המחשבות החוזרות כל מחשבה חוזרת וחוזרת. וברקע כמובן יש עוד שתי מחשבות ואיזה שיר מעצבן שלא מפסיק להתנגן. התוצאה הסופית היא שראשי הוא מעין קליידוסקופ שבו דברים הולכים ומתפרקים, הולכים ומתפרקים וקשה לעקוב או להתמקד. התופעה מובילה (או שמא נגרמת) לאיזו אסטרונאוטיות אין-סופית. אם הטלפון מצלצל באמצע הכנת ארוחת הבוקר אני יכול ללכת לענות, בדרך לשקוע באיזו מחשבה ואז לשכוח שיש לי מחבת על האש ולשבת לקרוא עיתון. בזמן ביצוע בדיקות חוזרות אם כיביתי את האור ברכב אני יכול לשקוע באיזה נאום ולא להתמקד בבדיקה, ואז כשאני חוזר לעצמי מעבר לרחוב, אני חוזר לבדוק שוב כי לא בדקתי היטב אבל אז בדרך אני שוב שוקע במחשבות ושוב לא מרוכז בבדיקה ואז נאלץ לבדוק שוב (נאמר לי פעם שהבדיקות החוזרות הן מנגנון פיצוי להפרעת הריכוז הזו. יכול להיות?) תמיד הייתי אסטרונאוט אבל בשנה האחרונה (כמה שנים לאחר תום הטיפול בפבוקסיל ולאחר כמה תקופות לחוצות רגשית) המצב החמיר לאין שיעור. זה כבר לא משעשע כפי שהיה שכתלמיד יסודי הייתי מגיע עם שקית הזבל לכיתה כי שכחתי לזרוק אותה בפח בדרך. שאלתי העיקרית היא האם מרכז הבעיה הוא OCD או הפרעות קשב למיניהן או בכלל משהו רגשי. איזה טיפול לדעתך יתאים ביותר? מן התיאורים שקראתי על מחשבות אובססיביות מצבי ממש אינו כזה (למעט כמה מחשבות וטקסים חוזרים שממש לא מפריעים לי) ולא הייתי רוצה לקבל טיפול שגוי. אין לי יותר מדי מחשבות מוזרות או טקסים ובסך הכול אני מתפקד לא רע (אלוהים יודע איך). למרבה הפלא אני עובד כעורך בעיתון: עבודה הדורשת גם ריכוז עמוד לזמן ממושך וגם בדיקות סדרתיות של נתונים – בדיוק שתי הבעיות שלי. כמה אירוני. אני לא מצפה ליותר מדי מטיפול אבל להגיע למצב שבו אני קורא יותר מעשרים שורות בלי לשחזר את סיפור חיי בדרך יכול להיות נחמד (מעניין, דרך אגב, שהזיכרונות לא מגיעים יותר מחמש שנים לאחור ובאים ב"גלים" עד שהם מוחלפים ב"גל" אחר). תודה לך על זמנך.

בוא נאמר שלדעתי יש לך טיפה מזה וטיפה משם לא רציני

שלום רם קראתי את דברייך, זה הזכיר לי קצת את עצמי, אני סובלת מדיכאון, ולוקחת כדורים, גם לי יש בעיה של מחשבות, אולי לא כמו אצלך, אבל , אני לומדת למבחן, קוראת שורה שתיים וצצות מייד מחשבות, בעיקר רעות, על מה היה בעבר, איך עשיתי , מה עשיתי, וכמובן שאלו מחשבות על איך חירבנתי לעצמי את החיים, ואיך קילקלתי לאחרים. אני כל הזמן חושבת, ולא מחשבות שקשורות לחיי היום יום- או מחשבות ברומו של עולם, פשוט חחשבות על דברים שקרו לי או דברים שעשיתי. אני יושבת בכיתה, המרצה מדבר על נושא מסויים, ואני ניזכרת איך בגיל 5 קרה לי כחה וכחה...... אני מנסה ללמוד, מיד המחשבות משתלטות עלי, אפילו בפעולות יום-יומיות , אפילו בפעולות של בילוי- ישר צצות המחשבות. פסיכולו שהייתי אצלו בעבר אמר שאני צריכה לשים מחיצה בראש ולסלק את המחשבות, זה לא עוזר רק רציתי להגיד שאני מבינה אותך, בנתיים זהו- אם תרצה לכתוב את הא- מייל שלך- נוכל "לדבר" על הנושא שבת שלום

אני יודעת שבדיכאון מחשבות שליליות הן חלק מהמצב הדכאוני. אבל מה שאתה, רם מתאר זה משהו גורף יותר מדיכאון כי לא נשמע שהמחשבות הן בהכרח שליליות ולא תארת מצב רוח ירוד. נשמע לי מצב לא פוט ונראה לי שכדאי לך ללכת להתייעצות עם פסיכיאטר או נוירולוג. האם אובחנת כסובל מהפרעת קשב בעברך? תמי